פרשת דברים: "איכה?" – השאלה החשובה ביותר של תשעה באב

הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

כשאדם אהוב נפטר, חס וחלילה, האינטנסיביות של האבל שלנו מתגלה בצורתה הדרמטית ביותר ביום הקבורה ולאחר מכן היא מתמעטת והולכת. ראשית, יש את ימי השבעה ואז את ימי השלושים, ובמקרה של הורה אהוב, יש שנה שלמה של אבלות.

אך כאשר אנחנו מדברים על אבל לאומי, על חורבן בית מקדשנו, ההתקדמות הינה בדיוק בכיוון ההפוך. אנחנו מתחילים את שלושת השבועות בי"ז בתמוז. אנחנו נמנעים מפעילויות שמחות ואז במהלך תשעת הימים האחרונים של שבועות אלה, החל בראש חודש אב, אנחנו מתקדמים לעבר מצב של אבלות מוגבר עוד יותר. לבסוף, השיא של האבלות הלאומית מתרחש בתשעה באב, היום העצוב ביותר בלוח השנה העיברי.

הסיבה להיפוך הסדר היא בגלל שלהבדיל מאבלות על בן משפחה, קשה באמת להתאבל על טרגדיה שאירעה לפני 2000 שנה. נכון, ידוע שהאובדן של בית המקדש הביא לאובדן העצמאות שלנו ואף באופן משמעותי יותר, לאובדן הקשר שלנו עם הקב"ה. אך עדיין קשה ליצור קשר ריגשי באופן מידי. אנחנו זקוקים לזמן מה כדי להיכנס לדפוס החשיבה הזה ולכן אנחנו עולים מי"ז בתמוז עד לט' באב, כדי לתת לנו הזדמנות לחשוב אל מעבר למנהגי האבלות עצמם ולחשוב לעומק מדוע זה קרה לנו.

רעיון אחד שיכול לעזור לנו להבין את ה"למה", מגיע מתורתו של הרב סולובייצ'יק, באחת משיחותיו על מגילת איכה. הרב סולובייצ'יק מלמד שמגילת איכה, הידועה כספר הקינות, נותנת לנו את הרישיון ההלכתי והנבואי לשאול את השאלות המהותיות. "איכה", ה', איך יכול להיות שזה קרה? ה', איך יכולת לנטוש אותנו? איך יכולת להפקיר את העם היהודי הידי אויבנו? ה', "איכה" נתת לבית המקדש, לירושלים ולארץ ישראל להיהפך לשוממים? וזאת הסיבה שאנחנו מתחילים את ט' באב בקריאת מגילת איכה, ספר הקינות, הנותן לנו אפשרות לשאול שאלות. ואז אנחנו מעבירים את הזמן במחשבה על התשובות.

הרב סולובייצ'יק מסביר שכאשר אנחנו קוראים את המילה "איכה", עלינו גם לחשוב על הפעם הראשונה שבה אנו שומעים את המילה הזאת בתנ"ך: "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה: [בראשית ג:ט]. שכן, כדי לתקן את החורבן, עלינו לחקור היכן אנחנו, איפה אנחנו בדרך ההתייחסות שלנו ליהודים אחרים ולבני אדם אחרים? איפה אנחנו ברדיפה שלנו אחר אחדות? האם עדיין לא הגענו להבנה שלבסוף, היו אלו שנאת חינם וזלזול ביננו שהמיטו עלינו את הרעב, את הייסורים ואת החורבן הסופי של בית המקדש השני? אז איפה אנחנו בניסיון להפוך את העולם למקום מושלם יותר, בניסיון להביא את הגאולה השלמה?

מצב זה של חוסר סובלנות הוא שגורם לט' באב להמשיך ולגרום לקורבנות לעמנו גם 2000 שנה מאוחר יותר. אנחנו חיים בתקופת ההמשך של הטרגדיות שאירעו לפני אלפיים שנה, אלה ההופכות את הטרגדיה לאמיתית עוד יותר. אז, בזכות האבלות העמוקה על מה שאיבדנו וקבלת ההחלטה לקדם את התיקון של מה ששברנו, מי ייתן ונזכה לראות בהתגשמות דברי הנביא: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" [תענית ל'].

שבת שלום.