פרשת פנחס: היהדות אינה מקבלת פנאטיות

הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

בסופה של פרשת בלק ובתחילתה של פרשת פנחס מיוחסת טרגדיה גדולה לבני ישראל, בכך שחטאו עם נשות מדיין לעיני כל, בנוסף לעבודת אלילים. לא מדובר על פשוטי העם, אלא באנשי אצולה. מדובר בזמרי, נסיך שבט שמעון, שלוקח לאישה את כזבי בת כהן מדיין ולעיני הסנהדרין, משה, אהרון וכלל בני ישראל, עוסק באקט של מגע מיני בפומבי. מעשים אלה גורמים לקב"ה להביא מגפה על בני ישראל, שגבתה את חייהם של 24,000 אנשים. פנחס, נכדו של אהרון הכהן, אחיינו של משה, שולף את חרבו ותוך כדי המעשה המיני הפומבי, דוקר את שניהם בחרב והמגפה נעצרת.

הקב"ה רואה שפנחס שם קץ לחילול השם שנעשה – "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל" – פנחס אפשר לי להסיר את זעמי מעל בני ישראל. כתוצאה ממעשה פנחס, חילול שמו והמגפה נפסקים. למרות זאת, התלמוד והרמב"ם בהתייחסם אל המקרה הזה, אינם משלימים עם מעשיו של פנחס ונאבקים עם הצדקת מעשה שכזה, מעשה של "קנאים פוגעים בו", מעשה בו קנאות מותרת?

התלמוד אומר, שאם קנאי מבקש מרבו או מבית הדין רשות לעשות מעשה שיגרום להפסקת האקט המיני הפומבי, אסור להם להשיב בחיוב. אם זמרי, נסיך שבט שמעון, היה מפריד את עצמו מכזבי בזמן שפנחס דקר את שניהם בחרבו, במקרה זה, פנחס היה חייב מיתה. יתרה מזו, אם זמרי, היה מגן על עצמו מפנחס, הוא היה יוצא מזה ללא עונש כיוון שפנחס נחשב ל"רודף".

הראב"ד, בפירוש על הרמב"ם, אומר לא זאת בלבד, אלא לפני שפנחס דקר את שניהם בחרבו, בשעת האקט המיני הפומבי, הייתה על פנחס חובת ההתראה. לא די בכך שנעשה החטא, אלא, ישנה חובת התראה. והתלמוד הירושלמי כותב: "שלא ברצון חכמים" – שמעשה פנחס אינו נכון לפי ההלכה. אך מה יכלו לעשות, כשהקב"ה ירד ואמר שמעשה פנחס היה תקין.

אנחנו חיים בעידן של פנאטיות. בזמן בו יהודים עדיין זורקים אבנים על יהודים. בזמן בו אין לאנשים בעיה להפריע לתפילת אחרים, רק בגלל שהתפילה והמנהגים שונים וזרים להם. באופן טרגי, אין לנו שום בעיה להפגין נגד יהודים ובאופן מזוויע ומחליא לכנותם בשמות כגון "נאצים". היהדות אינה מעודדת פנאטיות! פנחס עוצר את חילול השם ומפסיק מגפה שהרגה 24,000 אנשים, ובכל זאת, התלמוד הירושלמי אינו מקבל את מעשיו. והסיבה שהוא מוגן היא מכיוון שהקב"ה דיבר ישירות עם העם. ולפי התלמוד הבבלי, אפילו אם זה תקין, מדובר רק במקרים מאוד ספציפיים, וגם אז, אם זמרי היה מגן על עצמו מפנחס, הוא היה יוצא נקי מעונש. לדעת הראב"ד הייתה על פנחס חובת ההתראה , שלפני שדקר אותם היה עליו להזהירם. מכיוון שאנחנו לא מתנהגים בפנאטיות.

דווקא בימים אלה, בהם אנו נכנסים לתקופת שלושת השבועות, עלינו להפנים שסיבת חורבן הבית לא היתה בגלל שלא התקרבנו לקב"ה, אלא בגלל שלא התקרבנו איש אל אחיו. בגלל שנאת חינם. אם אנו חפצים לתקן את האסון שהיה לפני 2000 שנה, אנחנו צריכים להבין שהיהדות אינה מקבלת פנאטיות. היהדות מקבלת את האחריות לכבד כל יהודי וכל בן אדם. אפילו שאין בינינו הסכמה הדדית, לעשות את הדברים בדרך מכבדת. הלוואי שנבין את סיפורו של פנחס בהקשרו הנכון. ושניקח את המסר הזה איתנו אל תוך תקופת שלושת השבועות. מי ייתן ובשנה הבאה, תקופה זו לא יהיה זמן של אבל וצומות, אלא זמן של ששון ושמחה.