קול השופר: ההבדל בין להקשיב ולשמוע

הרב ד”ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו בראש השנה הן מהשאלות הקשות והנוקבות ביותר שאנחנו מעלים במהלך כל השנה: איזה אדם אני? איזה בן או בת זוג אני? איזה הורה? איזה חבר? איזה יהודי?

קשה לענות בכנות על השאלות האלה, והאתגר הגדול יותר הוא להכיר בצורך לערוך שינויים ולהשתפר. למרבה המזל, היהדות מספקת לנו מערכת ניווט רוחנית שיכולה לעזור לנו במסע שלנו אל עבר הפיכתנו לאנשים שאנחנו רוצים להיות: התקדמות בתקיעות השופר, המייצגים את תהליך התשובה.

תקיעות השופר מתחילות בקול רגיל, התקיעה, אשר מייצגת את השגרה היומיומית, את המציאות הסתמית שכולנו מתרגלים אליה. זה מביא אותנו לקול הבא – שברים, שהקול השבור שלהם מבקש מאיתנו לשבור את השגרה – הצורך לבירור פנימי וחשבון נפש. לאחר מכן, מפנים השברים את מקומם למקצב הסטקטו הדחוף של התרועה, ומעמתים אותנו עם הצורך הדוחק לנפץ את המחסומים המפרידים בינינו לבין האני האמיתי שלנו, ההתנהלות החיובית האמיתית שלנו עם המשפחה, הקהילה והעולם סביבנו.

התקדמות השופר מסמנת את שלבי תהליך התשובה בצורה פשוטה אך נוקבת, ומעוררת אותנו, כמו שאומר הרמב”ם, מתרדמת רוחנית לחידוש המעורבות הפעילה שלנו ביחסינו עם הקב”ה. רעיון זה בא לידי ביטוי בפסקי הלכה של הרמב”ם והשולחן ערוך: “לא נתכוון השומע לצאת, לא יצא ידי חובתו” – אם שומעים את קול השופר בראש השנה בלי שתהיה לו כוונה לקיים את מצוות שמיעת שופר, אז לא באמת קיימנו את המצווה.

עולה השאלה – מדוע? הרי בסופו של דבר, הקולות שאין לטעות בהם נשמעו בין אם הייתה כוונה ובין אם לא. התשובה היא, שהאדם אולי שמע אותם פיזית, אבל כשמדובר במצוות שופר, נדרשת לא רק שמיעה. עיקר המצווה הוא להפנים במודע את הקולות. ייתכן שתהליך ההסתכלות הפנימית אינו מושלם ולכן ההלכה קובעת, שיוצאים ידי חובה גם אם שומעים את התקיעות משופר גנוב. ומדגישים את העובדה שפיוס עם הקב”ה לא יכול להיות אישי לחלוטין, אמיתי לחלוטין, לפחות בהתחלה.

יכול להיות שאנחנו משאילים ממישהו אחר קולות או פעולות כדי לתקשר עם הקב”ה וזה עלול להיות קצת מלאכותי – “גנוב”; אבל זה לא משנה אם זה לא אותנטי לחלוטין. אנחנו לא מצפים שהקול יהיה אמיתי לחלוטין בהתחלה. עיקר המצווה זה הכוונה לשמוע ולהגיב במודע לקולות המופקים. זה דורש מאיתנו לשבור את המחסומים ולהרהר בשאלות הקשות שהזכרנו בהתחלה: איזה אדם אני? איזה בן או בת זוג? איזה הורה? ואם עדיין לא התמזל מזלנו להיות הורים, בעזרת ה’, נפנים בראש השנה הזה את התפילות של חנה ושרה.

יהי רצון שבאמת יהיה לנו הכוח והכריזמה הפנימית להפנים את קולות השופר כדי שנוכל להצליח להיות האנשים שהקב”ה נתן לנו את הפוטנציאל להיות.

חג שמח!