פרשת שלח: להתגבר על האתגר של היהדות הרובוטית
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
בשיחות עם תלמידים, מחנכים, הורים ועמיתים לאורך השנים, אחד הנושאים שחוזרים על עצמם הוא הדאגה מכך שהיהדות שלנו הופכת להיות יהדות רובוטית. הסיבות משתנות בין אדם אחד לרעהו, אך עובדה היא, שלעיתים קשה להתחבר לפולחנים הדתיים באופן רציף ויומיומי.
מה ביכולתנו לעשות כדי ליצור סביבה, שבה המנהגים היהודיים מעצימים את הרוחניות שלנו, שבה המצוות הטקסיות מדברות איתנו ב"כאן ועכשיו"? מה נוכל לעשות כדי להיות שותפים פעילים יותר עם הקב"ה, עם היהדות שלנו, במקום לעסוק בדברים המשתווים ברמה הרוחנית לפעולות, שאינן דורשות מחשבה מעשית כלשהיא?
ברצוני להציע תשובה, המתבססת על המצווה המופיעה בפרשת השבוע, פרשת שלח: והיא מצוות ציצית. התורה מצווה עלינו "ועשו להם ציצית…". הגמרא דנא במילים ואומרת שכדי לקיים את מצוות הציצית, הציצית חייבת להיות שלי ולא גנובה (סוכה ט א).
כמו בכל מצווה אחרת, אסור להשתמש בפריט גנוב, כדי לקיים קשר קדוש עם הקב"ה. איני יכול לרמות בתשלום מיסים או לנהל עסק במרמה, ולחשוב שניתן להלבין באופן רוחני את העושר שצברתי במתן צדקה. אך, מעבר לכך, ייתכן והמילים "ועשו להם", משמעותן גם שעלינו להשקיע בצורה אישית ומעשית, במה שאנחנו עושים. ועשו להם – עלינו לעשות מעשה לנקוט בצעדים. עלינו להשקיע את עצמנו במצוות שאנו מקיימים כדי שתהיה לנו שפה משותפת עימן.
זה לא יקרה אם נחכה להשראה, אלא מתוך "ועשו להם". עלינו לעבוד על הקשר שלנו עם הקב"ה, עד לנקודה שבה קיום המצוות שלו, הביטוי של רצונו, משפיע על כל חלק וחלק בנו, בתוך תוכנו ברמה הרגשית וברמה השכלית, בעיצוב השקפת העולם שלנו.
עלינו לשאול את עצמנו כיצד נוכל לתקשר עם המצוות וכיצד נוכל לשמוע את קולן? מה עלינו לעשות כדי להשקיע את עצמנו בהבנת המצוות ובהפיכתן למעשיות יותר לחיינו, כדי שהעיסוק במצוות לא יהיה רובוטי? כיצד הן יכולות להשפיע על הדרך שבה אנו מתקשרים כאנשי מקצוע, בדרך שבה אנו מתקשרים עם בני/בנות זוגנו, עם הילדים והנכדים שלנו?
בזמן שאנו עוסקים במצוות הציצית המופיעה בפרשה זו, בואו ונפנים את המצווה "ועשו להם" – ניקח על עצמנו להשקיע במצוות באופן מעשי, להפוך את המצוות ל"שלנו" ולסייע לנו להתחבר מחדש למשימה של עיצוב היעוד של עצמנו, של העם שלנו ושל האנושות כולה.
