על איסור ריבית כבסיס לחברה בריאה

הרב אבישי מילנר, ראש הישיבה התיכונית אור תורה נווה שמואל

נצייר בעינינו מציאות נפוצה וסבירה. זכה אדם והוא בעל ממון, ברצונו הטוב רוצה הוא להלוות ממון לחברו שנזקק.

ההיגיון הכלכלי, וגם החברתי, תובע שיוכל לגבות ריבית עבור ההלוואה. בכל הלוואה קיימת רמת סיכון מסוימת שמא לא יוכל הלווה להחזיר את הכסף, ולכן מקובל בעולם שהריבית מפצה על סיכון זה.

ובנוסף, מבחינה כלכלית גרידא, סביר בהחלט שאדם ינצל את כספו על מנת להרוויח ממנו עוד. זו תנועה כלכלית הגיונית ומקובלת. 

ולהפתעתנו מזהירה התורה בשלושה מקומות שונים שחל איסור מוחלט לקחת ריבית. מדוע? 

בשני האיזכורים הראשונים בתורה (שמות, כ"ב, כ"ד/  ויקרא, כ"ה, ל"ה) ההקשר הוא ברור. בפסוקים שם עוסקת התורה בחומרה שבפגיעה בגר, ביתום ובאלמנה- בחלשים, באנשים המצויים בשולי החברה, ובאנשים שירדו מנכסיהם, עניים וקשי יום. באופן טבעי חשופים אנשים אלו יותר לניצול ולחוסר הוגנות.

ומתוך כך מזהירה התורה לא לקחת מהם ריבית, כך מתאר רש"י (בספר שמות) את האכזריות שבריבית עבור העני וקשה היום: "שנשך וריבית הוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו, ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ועולה עד קודקודו, כך ריבית בתחילה אינו מרגיש, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה". 

אולם אצלינו, בפרשה, ההקשר איננו דאגה לשולי החברה, לעני ולחסר האונים. הציווי עומד בפני עצמו:

לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.   לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָה.  (כ"ג, כ)

לפנים משורת הדין

מהו אם כן שורש האיסור? בענין זה מפורסמים דברי הרמב"ן:

"… אבל הרבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם לא נאסר אלא מצד האחווה והחסד, כמו שצוה (ויקרא י"ט, יח): 'ואהבת לרעך כמוך', וכמו שאמר (דברים ט"ו, ט): 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', ועל כן אמר למען יברכך ה' א-להיך – כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה. וכן השמיטה חסד באחים, לכך אמר: 'את הנכרי תגוש', וקבע לו ברכה, כי הכתוב לא יזכיר הברכה רק בצדקה ובחסדים, לא בגזל ובגנבה ובאונאה"

למעשה, טוען הרמב"ן, שאין כל פסול  בלקיחת ריבית. ולכן הגון ומותר, ואולי אפילו מומלץ, ליטול ריבית מנוכרי, כך עובד שוק כלכלי. האיסור ליטול ריבית "מאחיך" הוא באמת מצד היותו אח, יהודי הקרוב אליך. מצד החסד, והאחווה הלאומית, לפנים משורת הדין מצווה אתה לוותר. למעשה איסור ריבית הוא ענף של מצוות הצדקה. ולכן מוסיפה התורה "למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך", כלומר, אתה תוותר ותגמול חסד עם אחיך, והקב"ה יחשיב זאת כצדקה וישלח ברכה בעסקך ובממונך. 

בין עובד אדמה – לברוקר בבורסה

רש"ר הירש מרחיב את טעם איסור הריבית באופן עמוק ונפלא. העניין איננו רק האחווה היהודית. אלא רצון לבניית חברה יצרנית, פרודוקטיבית, עמֵלָה. חברה המבוססת על בעלי מלאכה, חקלאים וסוחרים, יצרנים פרטיים וסיטונאים, היא חברה בריאה. אדם המשכים לעמל יומו, ופועל בעולם, בכלכלה ובתעשייה, בהייטק ובלואו-טק, הרי הוא נוטל חלק בתיקון עולם, נפשו בריאה וחיונית. זהו טבע האדם והעולם, כך בונים חברה בריאה בגוף ובנפש. 

לעומת זאת, חברה המבוססת על גילגול כספים, ריווחי ריבית ובורסה, חברה בה רבים מפסיקים להיות יצרניים ומתקני עולם, ואנשים מפסיקים לצאת לעמל יומם תהפוך לחברה מסואבת, ועלולה לצוץ שחיתות כלכלית ומוסרית. 

פעמים הרבה כשאני מביט על בעל מכולת חרוץ, חקלאי המשכים קום לעבודת האדמה, או מוסכניק העושה מלאכתו נאמנה ליבי מתמלא קנאה. אי אפשר שלא להתפעל מבריאות הנפש, השכל הישר, ויראת השמים הנובעת מעולם המעשה, ותיקון העולם. זה שורש איסור ריבית טוען רש"ר הירש:

"איסור ריבית מבטל את השפעתו המשחיתה של הכסף. על ידי איסור ריבית תיעשה (תהפוך) העבודה לגורם הראשון והעיקרי של רווחה חברתית. בעל ההון יוצרך לעסוק בעצמו במלאכה, ורק על ידי כך יפיק פירות מכספו, שאחרת אין בו רוח חיים" 

 איסור ריבית מהווה כלי ראשון במעלה לבניית חברה בריאה בגוף ובנפש, חברה שיש בה יצירתיות, יצרנות, ותיקון עולם.