חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת תצווה: האחדות של אבני החושן

הרב ד”ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

RKB head shot e1683463889951

על לוח לבו של הכהן הגדול היה מונח החושן, שבו היו קבועות שתים-עשרה אבנים יקרות שכל אחת מהן הייתה אמורה לייצג שבט אחד משנים עשר שבטי ישראל. לכל אבן, כמו לכל שבט וכמו לכל אחד מאתנו, היה צבע משלה, אופי משלה וטמפרמנט משלה, ובכך הושם דגש על האופן שבו מקבל הקב”ה ומציין את ההבדלים הייחודיים בינינו. יש שנוצצים כמו אבני אודם, ואחרים קשים כמו יהלומים – אך את כולנו אוהב הקב”ה וכולנו ניצבים מולו בעודנו נישאים על כל גוונינו על לוח לבו של הכהן הגדול ובליבו פנימה.

שתי האבנים האחרונות, המייצגות את שבט יוסף ואת שבט בנימין, הן שוהם וישפה (שמות, כ”ח: כ). שתי האבנים האלה, הקבועות זו לצד זו בחושן, נפגשות פעם נוספת בתנ”ך בחזון ימות המשיח. הנביא מביט קדימה אל עתידו המבטיח של העם היהודי, אז יישב העם שנע ונד לבטח על אדמתו במבנים עשויים “כַּדְכֹד” ושערים מ”אַבְנֵי אֶקְדָּח” (ישעיהו, נ”ד: י”א-י”ב).

נראה כי “כדכד” היא אבן יקרה אך זהותה איננה ברורה. בגמרא, במסכת בבא בתרא דף ע”ה ע”א, מוזכרת אי הבהירות הזו ונטען לגביה ששורשיה במחלוקת בין שני תנאים ואולי אף בין שני מלאכי הרקיע מיכאל וגבריאל. שם בשמים מתווכחים המלאכים על זהותה האמיתית של הכדכד – האם מדובר בשמה הנרדף של השוהם או דווקא של הישפה? כשלפתע נקרא הקב”ה ליישב את המחלוקת הגמולוגית ותשובתו היא כדלקמן: “כדכד היא כדין וכדין”, כך וגם אחרת. כלומר, כדכד היא אבן המשלבת בתוכה את השוהם והישפה.

מדוע כה חשוב לזהות את הכדכד עד שבמעשה התלמודי נקרא הקב”ה בכבודו ובעצמו ליישב את המחלוקת?

בפירושו לסיפור זה המובא בגמרא מציין ר’ שמואל איידלס (המהרש”א) כי שתי האבנים הללו – שוהם וישפה – ייצגו את יוסף ובנימין בחושן בהתאמה. השילוב בין שתיהן, טוען המהרש”א, מזכיר לנו את החיבור העמוק שבבסיס הגאולה האולטימטיבית: השותפות שבין הרוחני והפיזי.

בספרות חז”ל משקפות דמויותיהם של יוסף ובנימין שני מרכיבים הכרחיים בביאת המשיח: גאולתם הפיזית של בני ישראל לצד התעלותה הרוחנית של החברה.

יוסף אחראי לתת מענה לצרכים הפיזיים והכלכליים של אחיו. השוהם, האבן של יוסף, מייצגת את האחריות להבטחת קיומו הפיזי של העם. ואכן, המושג “משיח בן יוסף” מתייחס למשיח, שכמו אביו יוסף, מניח את היסודות הפיזיים והחומריים של עם ישראל.

 נחלת שבט בנימין, לעומת זאת, כוללת את חלקת האדמה שבה נמצא קודש הקודשים בבית המקדש. בנימין, והאבן המייצגת אותו – ישפה – מייצג את החיפוש אחר תקומתנו הרוחנית באמצעות החיבור שלנו לאותם אתרים קדושים, מקום משכנו של האל עלי אדמות.

 הקב”ה מעודד את השילוב שבין השוהם והישפה, שהרי השילוב בין הרוח והחומר דרוש לגאולה השלמה, מתוך הכרה שכל אחד מהם הכרחי להבטחת ביאתה והתפתחותה של הגאולה האולטימטיבית.

 אין זה כי אם נס גלוי לחיות בדורנו אנו, להיות עדים לשילוב שבין השוהם והישפה – הקִדמה המשלבת בין הפיזי והרוחני שמניעה אותנו אל עבר הגאולה – וליטול בו חלק. אנו חיים בעידן שבו יש לנו מדינה יהודית עם חיילים בחזית שמגנים עלינו מכל רע. הם חמושים ומצוידים בטנקים ובנגמ”שים אך נמצאים עמם גם ציצית, תפילין וספרי קודש. רבים מהם שולחים תילי תילים של שאלות הלכתיות, איש לרבו, על מנת לוודא שהתנהלותם עולה בקנה אחד עם חוקי התורה. בחודשים האחרונים נתקלנו גם ביוזמות אזרחיות רבות שצצו ברחבי המדינה ובתפוצות, מהן שהוקדשו להיבטים חומריים ומהן שהוקדשו להיבטים רוחניים – מאיסוף מזון וחלוקת בגדים לקשירת ציציות וקריאת תהלים. אנו רואים את החיבור שבין הצרכים הפיזיים והרוחניים שלנו מתעוררים לחיים וסוללים את דרכנו אל עבר הגאולה שלה אנו ממתינים בעיניים כלות.

 מי ייתן שהשוהם והישפה ימשיכו להשתלב זו בזו לכדי כדכד, והלוואי שהקב”ה יציל אותנו, פיזית ורוחנית, מכל הקמים עלינו לכלותנו.

שבת שלום 

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}