חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת ויקהל: שברי לוחות

הרב ד”ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

RKB head shot e1683463889951

עם ישראל אינו יוצא לקרב לבדו. בצאתנו לשדה הקרב, אנו מצוּוים לקחת עמנו את ארון הקודש, ארון הברית, שבתוכו הלוחות בהם כתובות עשרת הדיברות שנתן לנו הקב”ה בהר סיני (רש”י על במדבר י: ל”ג).

בדרך-כלל שכן הארון בקודש הקודשים במשכן ובמקדש; אך בעת מלחמה, הוא הוּצָא ממעונו הקדוש על מנת ללוות את עם ישראל. כשהיה הארון נייח, מציין ספר החינוך (מצווה צ”ו), נשארו בדי הארון במקומם, אולי למקרה שתפרוץ מלחמה, כדי שניתן יהיה לשאת את הארון מיד ולהצטרף עמו לצבא ישראל הנלחם, אפילו בהתראה קצרה. יתרה מזאת, ייתכן שהדבר מסמל את העובדה שהתורה תמיד עמנו – היא תמיד נושאת אותנו ומנחה אותנו, מלווה אותנו באשר נהיה, מכתיבה את התנהלותנו ונמצאת לצידנו גם ברגעים הקשים ביותר בשדה הקרב.

היו זמנים שבהם בני ישראל לא העריכו כראוי את תפקידו של הארון בעת מלחמה. בתקופת השופטים, לפני שקמה המלוכה, לחמו בני ישראל במלחמה נגד פלשתים וספגו אבדות קשות. מחשש מהצפוי להם, החליטו זקני העדה ללכת לשילה, שם עמד המשכן, ולהביא את הארון לשדה הקרב, “וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ” (שמואל א, ד: ג). אך למרות ההתלהבות שהורגשה בקרב העם עם הגעת הארון, הוסיפו בני ישראל לספוג אבדות קשות, והארון עצמו הוחרם על ידי הפלשתים (שם ד: י-י”א). בפירושו שואל המלבי”ם (שמואל א, ד: ג) איך ייתכן שכך התגלגל הסיפור. האם לא הייתה נוכחות הארון אמורה לפעול לטובת בני ישראל? התשובה טמונה, טוען המלבי”ם, בתפיסתו של עם ישראל, שהאמין שכל עוד הארון עמו, ה’ ודאי יושיע אותו, גם אם יעבדו עבודה זרה – אמונה שאותה כינה המלבי”ם “מחשבת דופי”. הוא מציין שכן, למעשה, “כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו”.

הארון אינו יוצא לקרב כמו קמע משוכלל המבטיח את הגנת הסובבים אותו. להיפך, הארון מגיע לשדה הקרב כתזכורת שתבטיח שגם אל מול לחצי המלחמה, כשהפחד והחרדה בשיאם והסכנה מוחשית, לא ניטוש את רמות המוסריות והרוחניות הגבוהות שבהן התורה מצפה שנעמוד. אין זמן או מקום, גם לא במלחמה, שבהם התורה אינה מתעקשת שנמלא אחר רצון ה’. הארון אינו מגן עלינו מפני אויבינו; הוא מגן עלינו מפני  מפני הדחפים הבסיסיים ביותר שלנו  כאשר הערכים שלנו עומדים למבחן והמעקות המוסריות שלנו במצב מאתגר. 

במסכת שקלים בתלמוד הירושלמי (פרק ו:א) מובא ויכוח בין רבנן לר’ יהודה בן לקיש לגבי מספר הארונות שהיו קיימים. לדברי ר’ יהודה בן לקיש, היו, למעשה, שני ארונות שהכילו את התורה. הארון הרשמי הונח בקודש הקודשים והכיל את הלוחות השניים, השלמים, ואת ספר התורה. ואילו ארון המלחמה הכיל את שברי הלוחות, כלומר את הלוחות הראשונים ששוברו.

אם נאמץ את שיטתו של ר’ יהודה בן לקיש, כפי שאימצו אותה הספרי (במדבר, י: ל”ג), המדרש הגדול (שם), רש”י (שם) והנצי”ב בהרחב דבר (שם), אין פלא, לדעתי, שהארון שנלקח לשדה הקרב היה זה שהכיל את שברי הלוחות, שהרי זמן מלחמה הוא עת שברים. . כולנו חווים את השבר שטומנת המלחמה בחובה: חיילינו הנלחמים בשדה הקרב; האלמנות והיתומים שהצטרפו למשפחת השכול; החיילים שנפצעו והפכו לנכים; שברון הלב של משפחות החטופים הממתינות לשובם של יקיריהן; קהילות שלמות שנעקרו מבתיהן; אזרחים תמימים; ומעגל ההשפעה הרחב יותר, המגיע גם לקמפוסים ומורגש בקרב הקהילות היהודיות בתפוצות הנתונות תחת איום.

העובדה שהארון המכיל את שברי הלוחות הוא הארון שנשלח לקרב מכירה במציאות שנוצרת בעקבות המלחמה. שבר  המלחמה משתקף בלוחות השבורים. בעת מלחמה, כולנו נושאים את הארון המכיל את שברי הלוחות.

בעת הזאת האתגר הניצב בפנינו הוא להתמודד עם השבר שיצרה המלחמה ולהתגבש יחד כחברה. עלינו גם לזכור שהארון הזה צריך לשוב למעונו במשכן. כאשר חיילינו עושים את דרכם חזרה הביתה, עלינו לפעול להבטחת שלמות בתינו, עם בני ובנות הזוג שלנו ועם ילדינו, במקומות העבודה שלנו ובשטחים המשותפים לכולנו. דברים כה רבים בחיינו נשברו, אך בדומה לשברי הלוחות, נוכל למצוא את השלמות בהזדמנות להתאחד ולהיבנות מחדש. שהרי הלוחות השניים, השלמים, הם תוצאה ישירה של הלקח שלמדנו מחוויית שבירתם של הלוחות הראשונים. בעזרת ה’ נישא את הארון, הן את זה המכיל את שברי הלוחות והן את זה המכיל את הלוחות השלמים, והוא יישא אותנו.

שבת שלום 

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}