חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת ויגש: לתת לדמעות לזרום

הרב ד”ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

RKB head shot e1683463889951

לכל אורך הסיפור של יוסף, יוסף בוכה. בכמה וכמה צמתים ונקודות מפנה בעלילה, עולות פתאום הדמעות בעיניו. במלאת 80 יום למלחמה, ובעודנו מציינים את תענית הציבור הראשונה שבה אנו מתמקדים בחורבן של עם ישראל מאז השבעה באוקטובר, מה ניתן ללמוד מיוסף הדומע?

מורנו הדגול, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ”ל, רואה בקשת הספרותית של סיפור יוסף הרהור נוקב על חיי הרגש האנושיים. יוסף אינו בוכה ברגעי משבר: כשהוא מושלך לבור, נמכר לעבדות או נכלא בבית האסורים. הוא בוכה כאמצעי לשחרור הרגש. הוא בוכה כשהוא שומע את אחיו מביעים אשמה על מכירתו (בראשית, מ”ב:כ”ד), ושוב כאשר הוא רואה לראשונה את אחיו, בנימין, לאחר שנות פרידה ארוכות (שם, מ”ג:ל). בשני המקרים, יוסף מקפיד להסתיר את דמעותיו, מפנה את גבו לנוכחים, ובוכה רק כשהוא לבדו. כמובן שהשיקול פה הוא טקטי – יוסף איננו מוכן עדיין לחשוף את זהותו ולחבל בתוכניות שרקם עבור אחיו. אך הסתרת הרגשות החוזרת ונשנית משקפת גם עמדה רגשית: יוסף מתמודד עם נחשול של רגש שגואה בו, עם רבדים של נוסטלגיה, תסכול, כמיהה ואובדן המציפים אותו יחד, והוא מתעקש לסכור בעד תחושותיו הבלתי-פתורות ולא להסגירן.

ואולם, מרגע שמתחילה פרשת ויגש, ויהודה נושא את נאומו המרגש, אינו יכול יוסף לשאת עוד את הרגש הגואה בו. הוא מאפשר לתחושותיו לצאת החוצה ונושא את קולו בבכי שאצר בתוכו במשך שנים כה רבות (שם, מ”ד:א’-ב’).

מגיע השלב שבו הרגשות שלנו פורצים החוצה, הרגע שבו אנו מחבקים בדמעות את אחינו שרחקו מעלינו. חז”ל דורשים שבאותו רגע שבו התאחד יוסף עם אחיו ואימץ את המציאות הנוכחית, הוא בכה לא רק על עצם האיחוד אלא גם על החורבן העתידי של שני בתי המקדש (מסכת מגילה, דף ט”ז:). כאשר אנו מאפשרים לדמעותינו לפרוץ, הן עשויות להפוך לנהר של דמעות על כל רגשות/היבטי האובדן והאהבה, הצער והתקווה, השברון והנחישות הדרים בקרבנו בכפיפה אחת.

המלחמה עודנה נמשכת, מספר הנופלים גדל והחטופים עודם מוחזקים בשבי. המכה שכולנו ספגנו השבוע כשהתברר כי שלושה חטופים שנמלטו משוביהם נהרגו בטעות על ידי כוחותינו הקשתה עוד יותר בשמירה על מורל גבוה. 

טרם ניתנה לנו ההזדמנות למחווה רגשית ראויה ולאבל הראוי על האסונות המרסקים אותנו מאז השבעה באוקטובר. להיפך, אנו עושים כל שביכולתנו על מנת להישאר חזקים עבור בני ובנות הזוג שלנו, ילדינו, תלמידינו, עמיתינו וחברינו, במיוחד כשהיקף הפורענות רק הולך ומעמיק, והפצעים מתרחבים והולכים. אך בשלב כלשהו לא נוכל עוד להמשיך ולהעמיד פני גיבורים מבלי לפנות מקום ליגון ולפחד הסמויים הרוחשים בתוכנו. למעשה, כפי שאנו למדים מיוסף, ייתכן שאנו וילדינו זקוקים דווקא לעימות הכן והפגיע עם רגשותינו על מנת שנוכל להמשיך הלאה.

אם נאפשר לסכרי דמעותינו להיפרץ, נאפשר גם לשערי הגאולה להיפתח. הכנות אלה עם אלה ועם עצמנו לגבי תחושותינו איננה סימן לחולשה, אלא לבגרות רגשית ולעוצמה , שהרי הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו (תהלים, קכ”ו:ה), והלוואי שנימנה גם אנחנו עליהם.

שבת שלום 

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}