Search
Close this search box.

פרשת נשא: אישה סוטה והשאלה שלצערי לא שאלתי את הרב סולובייצ’יק

הרב ד”ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

RKB head shot e1683463889951

הקריאה בפרשת נשא, שבה מתוארים כללי הבדיקה של האישה הסוטה, מחזירה אותי בזמן לשיעור ששמעתי מפי הרב סולובייצ’יק בישיבה יוניברסיטי כשלמדנו את מסכת סוטה לעומק. גישתו הווירטואוזית של הרב לגמרא אפיינה מאד שיטת ההוראה שלו, וניכרה במיוחד בעת שלמדנו מסכת זו. אבל האמת היא, שיש שאלה אחת שאני מצטער שלא שאלתי את הרב סולובייצ’יק.

תהליך הבדיקה של האישה סוטה מתייחס לאישה שהתרו בה שתפסיק להתייחד עם גבר שאיננו בעלה, ובכל זאת נמצא כי המשיכה בהתנהגותה זו ועל כן נחשדת כעת בניאוף. במהלך הטקס היא נדרשת לשתות מים מאררים, מעין ‘שיקוי’, בבית המקדש, ששתייתו מסתיימת באחת משתי תוצאות: או שהאישה אינה ניזוקה, ובכך מוכיחה את חפותה וזוכה בפרי בטן ובאמון מחודש בנישואיה; או שהיא חווה תסמינים קשים ואף מתה במידה שהיא אכן אשמה – עונש על-טבעי שהרב סולובייצ’יק חזר ודן בו שוב ושוב.

מדוע הטקס של האישה הסוטה חורג במידה כה רבה מן הנורמות הנהוגות בתחום המשפט והצדק בתורה? לא זו בלבד שמדובר בחוויה יוצאת-דופן –הכוללת את מחיקת שם ה’ במים המאררים שאותם שותה הנאשמת – אלא שכפי שתלמיד חכם ברמה גבוהה כמו זו של הרב יכול לזהות בנקל, הרי שהתהליך כולו סותר יסודות מרכזיים בתהליך המשפט והצדק על פי ההלכה.

ראשית, בניגוד להליכים משפטיים רגילים, שאליהם חייבים הצדדים הרלוונטיים להתייצב, הרי שלאישה הנחשדת כסוטה שמורה הזכות לסרב להשתתף בטקס. במקרה שכזה מותר לה להסכים להחלטה לפרק את נישואיה ולאבד כל זכות לתשלומים המגיעים לה מכוח הכתובה (משנה סוטה ד’, ב’).

הדבר מפתיע מיוחד לאור העובדה שלו היה בית הדין קובע כי היא אשמה בניאוף, היה עלול להיגזר עליה, לפחות באופן תיאורטי, גזר דין מוות –ובכל זאת ניתנת לה האפשרות להימנע מחקירה משפטית אם זהו רצונה.

יתרה מזאת, התערבות אלוקית כה ישירה במשפט שבין אדם לחברו איננה דבר שבשגרה. כפי שמציין רמב”ן (במדבר, ה’, כ’), הטקס של אישה סוטה הוא המצווה היחידה בתורה שקיומה, במקרה שנקבע כי האישה אשמה, תלוי בנס. לאחר ששתתה את המים המאררים, “צבתה בטנה ונפלה ירכה” – כלומר, נראה כי האישה, אם היא אשמה, מתה מוות על-טבעי שבמהלכו בטנה מתנפחת.

לשם השוואה, לאורך התורה כולה, ישנו נוהל ברור שלפיו האחריות לשפוט במקרים שבין אדם לחברו איננה של הקב”ה אלא של שלוחיו, קרי הדיינים היושבים בבתי הדין (דברים, י”ז, י”א). מדוע, אם כן, ממלא ה’ תפקיד ביישוב הסכסוך המסוים הזה?

בהתחשב בכל מה שהעלינו כאן, סברתו של הרב סולובייצ’יק מבריקה. לדבריו, כשקוראים בעיון את מסכת סוטה, ניכר כי הטקס לא נועד לשמש כהליך משפטי שתפקידו לסייע לנו לקבוע מהן העובדות בשטח בכל הנוגע לניאוף לכאורה. למעשה, לטקס כולו ישנה תכלית אחרת לגמרי – שיקום היחסים בין הבעל והאישה.

טקס האישה הסוטה אינו אלא פסיכודרמה מורכבת ומתוחכמת שנועדה לייצר הזדמנות לשקם את הנישואים המוטלים על הכף, הסביר הרב. אם האישה אשמה, עומדת לרשותה חלופה בסיכון נמוך בדמות הבחירה שלא ליטול חלק בטקס, ובמקום זאת לפרק את נישואיה שבהם האמון אבד.

לעומת זאת, אם לא חטאה, מעניק לה הטקס את ההזדמנות להתייצב אל מול העונש והסיכון הגדול שהוא טומן בחובו, ולהראות עד כמה היא בטוחה בנאמנותה לנישואיה. הטקס אינו מתיישב עם הכללים המוכרים והרגילים מפני שמטרותיו אינן משפטיות מטבען (ולכן גם הגבר שלכאורה מעורב ברומן הזה שמחוץ לנישואים אינו עומד למשפט על פי הפסוקים) אלא שיקומיות, והוא אינו אלא מספק את המסגרת שבה ניתנת אחת משתי אפשרויות – פירוק הנישואים או שיקומם.

והנה, למרות התובנה של הרב סולובייצ’יק ברמה התיאורטית של לימוד הגמרא, נותרתי עדיין עם שאלה בלתי-פתורה. המשנה (סוטה, ט’, ט’) אומרת שבשלב מסוים “פסקו המים המאררים” בשל הצרכים והמציאות המשתנים בקרב העם היהודי.

גורל דומה היה למצוות הייבום, שהייתה נהוגה ומקובלת בעבר במקרים שבהם נפטר גבר נשוי בטרם עת מבלי שנולדו לו ילדים. בימינו ברירת המחדל בכל מקרה שכזה היא קיום חליצה הפוטרת את האלמנה מן הצורך להינשא לאחיו של המת.

בכל אחד מן המקרים הללו, מחויבותה הבסיסית של התורה לשמירה על כבוד האדם ועל שלום בית הובילה לשינויים במנהגים ההלכתיים. באמצעות הדוגמאות הללו ניתן לראות כיצד הותאם קיום התורה והשמירה על ערכיה לעולמנו המשתנה.

לו רק יכולתי, הייתי רוצה לשאול, אם כך, את הרב סולובייצ’יק, למה לא עשינו את אותו הדבר עם עגונות? איך ייתכן שעם כל החשיבה והיצירתיות התלמודית שבהן ניחנו תלמידי החכמים לאורך הדורות, אנו חיים עדיין בעולם שבו נשים כבולות לנישואים מפורקים כמעט ללא כל דרך מילוט הלכתית?

עמוק בפנים אני משוכנע שאני יודע מה התשובה שהוא היה נותן לי. הרב סולובייצ’יק היה מתעקש שהתורה היום פתוחה לא פחות מבעבר ליצירתיות ולגאונות. ושבדיוק כפי שהוא, בזמנו, רתם את כל הידע ההלכתי שלו לרוחבו ולעומקו להגנה על מעוטי היכולת, לשמירה עליהם ולשילובם, כך מתפקידנו, רבני הדור, לעשות כל שביכולתנו על מנת לשים קץ למשבר העגונות, ולפעול בתוך גבולות המערכת הדתית לחישוב מחדש של גישתנו להלכה וליישומה בכל הנוגע לסירוב גט.

אמנם החוקים ביהדות בעלי ערך רב וקדושים, ואל לנו לזלזל בהם או לשנות אותם בהתאם לגחמותיה של החברה, אך עלינו לבחון היטב את אלה מהם המסבים סבל ועוגמת-נפש לבני עמנו.

כמובן שההצלחה איננה מובטחת, אך, אם במקרה של אישה סוטה היה ה’ מוכן ששמו יימחק על מנת לקדם הרמוניה בעולם, אנו ודאי יכולים לעשות את חלקנו כדי שייעשה צדק עבור מי שנעשה לו עוול וכדי שההרמוניה תשרור בבתינו. הלוואי שניסיונותינו יתברכו בהצלחה לשלמות שמו של הקב”ה ולחיזוק החברה שלנו.

 :פיתוח דומה של פרשת סוטה ניתן למצוא במאמרו של הרב עמנואל רקמן משנת תשמ״ח

Rabbi Emanuel Rackman (1988): The Case of the Sotah in Jewish Law: Ordeal or Psychodrama?, National Jewish Law Review, (III), 49-64.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}