פרשת חיי שרה: כל שליחות היא שליחות לחיים

תהילה ויהושע שדיאל הם שליחים של מכון ברן-עמיאל שמכינים תלמידי בית הספר הקהילתי לאודר בית ציון בברלין, גרמניה לעבור בגרות ישראלית בעברית ומקצועות הקודש

בגרמניה אין שקדי מרק.

אפשר לקנות גבינה צהובה כשרה במחיר מופקע, אפשר למצוא קוטג', פחות טעים מבישראל אבל יש. אבל אין שקדי מרק. זה צריך להביא מישראל. ושקיות שקדי מרק שאפשר לקנות בחנויות הכשרות, עם כיתוב באנגלית או גרמנית- בעצם אלה שקדי מרק מהארץ.

להרבה שליחים, או סתם ישראלים שהגיעו לארצות אחרות, חסר משהו מסויים שאין בדיוק כמוהו בחו"ל: אוכל, ציוד משרדי, כלי מטבח, טואלטיקה או כל תחום אחר. הדברים הקטנים שהתרגלנו אליהם בארץ, שאם מישהו יבוא לביקור עם מקום במזוודה, זה מה שנבקש שיביא לנו.

על אברהם נאמר בפרשת חיי שרה "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א). אברהם שנולד באור כשדים, ונדד מרחקים גדולים כדי להגיע ליעד שה' שלח אותו, לא חסר דבר. אפילו חלקת קבר הוא יכול היה לקנות בארץ אליה הגיע.

אלא שדבר אחד בכל זאת היה חסר לאברהם בארץ כנען – כלה לבנו. הרד"ק מפרש: "לא חסר דבר ולא היה לו דבר צורך בעולם הזה, אלא להשיא לבנו יצחק אשה הראויה לו" (רד"ק שם). מבחינה חומרית, אכן לא היה חסר לאברהם שום דבר, הוא הסתדר עם כל מה שה' שלח לו בארץ השליחות שלו. אלא שאברהם אבינו חסר דווקא את הדרך הנכונה להמשיך את המפעל הגדול שלו, שהוא הפצת שם ה' ודרך עבודתו.

אבל גם כאשר נשלח העבד למצוא כלה ולהביא אותה לכנען, אין הגדרות מיהי האשה.  ובכלל, יש שאלות קשות שעולות מתוך הסיפור:

• מדוע שולח אברהם את העבד לחפש אשה דווקא במשפחתו?
• בסוף פרשת וירא שמע אברהם על הולדת רבקה, מי אמר שהיא אכן מתאימה ליצחק?
• מהי בכלל ההתאמה ליצחק? מהי 'רשימת המכולת' שלפיה אמורה העבד לקבוע את ההתאמה?
• איך אמור העבד לחפש את האשה?
• גם התפילה שמתפלל אברהם מעידה על הבנתו שהדברים יסתדרו בצורה שעדיין קשה לדעת אותה: "ה'… הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם".

ברור שאברהם יודע היטב שהוא אינו שולח עבד סתמי. זהו זקן ביתו, שהלך איתו בכל דרכיו, ראה את מעשי אברהם, למד אותם והפנים אותם לעומק. עד כדי כך שחז"ל אומרים שאילולי נולד יצחק, היה אליעזר העבד יורש את ביתו של אברהם – ירושה שהיא לא סתם קבלת רכוש אלא גם המשך מפעלו האדיר של אברהם! (ע"פ רש"י כד, לט)

ואכן, עיון בדבריו של העבד, וכל מעשיו בכלל, מעלה בצורה מרשימה את ההפנמה של העבד את דרכיו של אברהם. בכל שלב ובכל מעשה מודגשים שני מוטיבים ברורים. הראשון הוא חסד והשני הוא 'שם שמים שגור בפיו'.

דרך החסד ניכרת במספר מעשים: הראשון הוא התנאי שמעמיד העבד בבחירת האשה. התפילה למצוא אישה שתשקה את האיש וכל גמליו היא דרישה למצוא אישה שמגדילה ראש בתחום החסד עד רמה של ביצוע מעשה חסד גדול במיוחד – השקאת עשרה גמלים צמאים ממאמץ הליכה של ימים במדבר כרוכה במאמץ גדול מאוד של האשה.

מיד לאחר מכן, העבד מודה לאישה במתנות, עוד לפני שהוא שואל בשמה ובמשפחתה. בכך העבד קודם כל מודה על טובתו, עוד לפני שהוא פונה לברר את הצלחת שליחותו. בנוסף לכך, כשהעבד מגיע אל ביתה של רבקה, הוא מקדים את צרכי גמליו ואנשיו לצרכיו האישיים. במעשים אלה מתגלה העבד בעצמו כאדם הדורש חסד ודורש מעצמו את מה שהוא דורש מאחרים.

המוטיב השני הוא אזכרת שם שמים בכל מעשיו. מיד כשהעבד מגיע לחרן, הוא מתפלל. כשהוא שומע על ייחוסה של רבקה, הוא מודה לה'. כשהמשפחה מסכימה לתת את רבקה הוא מודה לה'. במהלך הסיפור שהעבד מספר בבית רבקה, חוזר העבד ומדגיש את הפעמים שבהם הוזכר שם ה' בסיפור, הדגיש את תקוותו של אברהם בה' להצלחת השליחות, את תפילתו, את הודאתו לה' ואת הצלחת ה' את השליחות. העבד מעביר באופן מאוד ברור את אמונתו של אברהם בה', בכך שכל מעשה ואירוע ה' עוזר ומכוון את הדברים בדרך הנכונה והמתאימה.

בכך מלמד העבד מה שכל שליח יכול לספר גם הוא. מטרת השליחות הכתובה, אף פעם אינה מטרה יחידה בשליחות. כל אדם באשר הוא משפיע במעשיו ובדרך התנהלותו, מוצא אירועים בהם הוא משפיע, מקומות בהם הוא מוסיף אור, ואנשים בהם הוא נוגע. בכך השליחות הופכת להיות דרך חיים ולא רק עבודה.

סיפורה של הקהילה היהודית בברלין, שנוסדה במאה ה-13, כרוך בסיפורה של העיר כולה. הקהילה היהודית הגדולה בגרמניה חיה ושיגשגה כאן עד לשנת 1933, והגיעה בשיאה ל-160,000 יהודים. רוב רובם של יהודים אלו גורשו עוד בתחילת המלחמה, ובניגוד לערים אחרות באירופה, בברלין לא הוקם גטו.

עוד לפני נפילת חומת ברלין ב-1989 ואיחודה של העיר, החלו עבודות ההנצחה של פשעי המשטר הנאצי, והונחו היסודות לתחייתם של החיים היהודיים בברלין. במזרח ברלין בניגוד למערב, הוזנחו במשך שנים רוב המקומות הקשורים למסורת היהודית ומספר חברי הקהילה ירד אל מתחת ל-200 איש. אולם, עם איחודה של העיר זכו עבודות השחזור והשיפוץ של בתי הכנסת הנטושים במזרח העיר, לתנופה מחודשת.

בעיר פועלות שתי קהילות יהודיות נפרדות, כאשר הגדולה שבהן היא "הקהילה היהודית" המונה קרוב ל-12,000 איש, והקטנה יותר עונה לשם "עדת ישראל", והיא מונה קרוב ל-1,000 חברי קהילה. כל אחת מהקהילות מעמידה לרשות חבריה מגוון נרחב של שירותי דת, חינוך ופנאי, וכמו כן, מסייעת לחבריה בכל הקשור למציאת מקום עבודה ומגורים.