פרשת אמור: בין מועדים לשיגרה

הרבנית בתיה והרב יהודה סטרול, שליחי מכון שטראוס-עמיאל בטוקומן ארגנטינה, בה הרב יהודה משמש כסגן הרב בקהילה היהודית והרבנית בתיה משמשת כמנהלת בית הספר היהודי

בפרשתנו ה' אומר למשה "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד". פסוק זה מתייחס לציווי על בני ישראל לקחת שמן זית זך להדלקת המנורה בכל יום.

כאשר התורה משתמשת בלשון ציווי, זאת בכדי לזרז לעשיית המצווה ושלא יתרשלו בעשייתה. לכאורה קשה, מדוע מצוות הבאת שמן זית להדלקת המנורה צריכה ציווי וזירוז מיוחד, הרי כשעם ישראל נתבקש לתרום להקמת המשכן, התורה השתמשה בלשון בקשה. שם בני ישראל היו צריכים לתרום כסף, זהב ודברים יקרי ערך ולמרות זאת התורה לא השתמשה בלשון ציווי. לעומת זאת, כדי לתרום שמן זית שעלותו זולה, נדרשת התורה לצוות ולזרז, מדוע?

שאלה נוספת – מצווה זו של הבאת שמן זית מופיע בפרשתינו בסמיכות לפרשת המועדות, האם יש קשר בין הפרשיות?

ב6 בספטמבר 2021 בישראל ברחו מאחד מבתי הכלא השמורים ביותר 6 מחבלים מסוכנים, ב"ה לאחר חיפוש ממושך נתפסו כולם והוחזרו חזרה לבית הכלא. למחבלים אלה היה הישג יוצא דופן לברוח מבית כלא ישראלי השמור ביותר, איך הם עשו זאת?

התשובה היא פשוטה אבל יכולה ללמד אותנו הרבה. במשך חודשים אותם ששה מחבלים חפרו וחפרו כל מה שהיה בידם כדי לחפור היה  *כף אוכל* . כל יום עוד קצת ועוד קצת עד שהצליחו לחפור מנהרה מתחת לאדמה באורך של 22 מטר ולצאת מהכלא. בטוח שאם מישהו היה רואה אותם מתחילים לחפור עם כפית היה בטוח שהם משוגעים ולא היה עולה על דעתו שיצליחו. המסר הוא שהדרך היחידה להצלחה זה על ידי התמדה, צעד קטן ועוד צעד קטן כדי להגיע לתוצאה גדולה.

חגי ישראל הם זמנים חשובים מאד שמסוגלים להתקרבות לה', להתחזקות באמונה, להיטען באנרגיות להמשך השנה ועוד הרבה. מיד לאחר פרשת המועדות החשובה, התורה מצווה על מצווה תמידית שנראית לכאורה קטנה ופשוטה- 'להעלות נר תמיד'. הסיבה היא שלמרות חשיבותם הגדולה של המועדות אסור לנו לשכוח שההצלחה האמיתית באה על ידי התמדה, הדרך שלנו לגדול היא בשיגרה. אנחנו לפעמים ממעיטים בחשיבותם של פעולות קטנות אך תמידיות. יצר הרע מודע לחשיבות הרבה של ההתמדה, לכן הוא משקיע מאמץ מיוחד על מנת שנכשל דווקא בזה. לכן התורה מצווה ומזרזת על הבאת שמן זית למרות שזוהי מצווה קלה ופשוטה אבל היא מצווה תמידית.

כשליחים בקהילות, פעילותנו מחולקת לפעילויות שגרתיות ואי שגרתיות. ישנה חשיבות רבה לפעילות גדולה כמו מסיבת חנוכה פורים וכד', אך לפעילות קבועה כגון מנין קבוע, שיעור תורה קבוע וכד' יש חשיבות עצומה וצריך להשקיע בהם אותם אנרגיות שמשקיעים באירועים הגדולים. זה לא קל כי זוהי עבודה יומיומית אך עם הרבה סיעתא דישמיא אפשר להצליח.

טוקומאן היא עיר קטנה בצפון ארגנטינה, חיים בעיר כשלושת אלפיים יהודים, למרות קוטנה של הקהילה והמרחק הרב מבונאס איירס ( איפה שיש מרכז יהודי גדול) ב"ה בשנים האחרונות הקהילה הולכת וגדלה ועוד ועוד יהודים מתחילים להתקרב ליהדות.