פרשת וארא: אחדות וגאולה

הרבנית שרה והרב לירון ברנשטיין, שליחי שטראוס-עמיאל לשעבר ביוהנסבורג, דרום אפריקה, שם הרב לירון היה מנהל בתי הספר "ישיבה קולג"

כולם מכירים את "ארבע לשונות הגאולה" המוזכרות בפרשתנו, פרשת וארא, המשמשות גם כאחד המוטיבים בליל הסדר: המעבר העוצמתי מעבדות לחרות.

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלקיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם." (שמות ו', ו'-ז,)

רק ב-"לשון-הגאולה" האחרונה המוזכרת בפסוקים והמתייחסת לגאולה האולטימטיבית, בני ישראל קרויים "עם".  המלבי"ם, בספרו "ספר הכרמל", מסביר מהו ההבדל בין שני המונחים "גוי" ו-"עם":

"שם גוי נגזר משורש ג.ו.ה, המורה גוף ומציין רק קיבוץ גופים ואישים רבים בלבד בלי מושג [ערך] אחר. לבד, בעת שירצה לדבר על ישראל מצד הריבוי, ישתמש גם בשם "גוי". והוא מדריגה פחותה מ-"עם"."  "עם" הוא מדריגה גבוהה יותר, ומתייחס לקבוצה מאוחדת שיש לה תכלית ברורה, בין אם מצד כישור הממשלה והשררה אשר תנהיגם, בין אם מסיבה אחרת.  אי לכך, אדם יכול להיות חלק מ-"עם", ואף לומר "עמי", היינו – להשתייך לעם.  אך לעולם לא יהיה חלק מ-"גוי". והמונח "גוי" לא יבוא בכינוי הקניין – כמו "גויי"."

לפי המלבי"ם, אפוא, המילה "עם" מתייחסת לאנשים שנקבצו יחדיו והתאחדו מכוח מטרה או תכלית משותפת.  כמו כן, המילה "עם" נקראת גם בחיריק ומשמעותה "ביחד".  עצם היותנו "עם" נובעת מכוח ה-"ביחד" שלנו, העובדה שחָבַרנו לאנשים אחרים, וביחד אנו מרכיבים את ה-"עם" שהוא אנחנו. אנו קשורים זה בזה בגלל הדבק שמחבר בינינו.  יתר-על-כן, כאשר אנו חוברים יחדיו ברובד הנשמתי העמוק ביותר, או אז מתגלה התכלית הנסתרת שלנו והגורל שלנו כעם שיונק ממקור אחד – "כאיש אחד בלב אחד".  רק דרך אחדות, זוכה קבוצה של אנשים נבחרים לקבלת התורה, שהיא תכלית-העל.  הרמב"ן, הספורנו וכן מפרשים אחרים מסבירים שהמילים "ולקחתי אתכם לי לעם" מתייחסות למעמד הר סיני.

השליחות המשמעותית ביותר מתרחשת כאשר השליח מחויב לרעיון של "עם" שהוא גם "אור לגויים", וכל פעולותיו מונעות מכוח הזדהותו עם הזולת והאמפתיה שהוא רוחש לכל אדם.  מידת האמפתיה הגבוהה ביותר היא זו שבבסיסה נמצאת היכולת לראות את הטוב שנמצא באחר.  היינו – להתבונן במעלתו של כל אדם ולראות את הפוטנציאל הטמון בו לתרום את תרומתו לתכלית של עם ישראל, כפי שזו הולכת ומתגלה לאורך הדורות.

שני עקרונות אלה – תכלית ואחדות – עומדים בבסיס החזון החינוכי של רשת אור תורה ומכון שטראוס-עמיאל.  במישור הפרקטי, היטיב לבטא זאת תיאודור רוזוולט, ומילותיו היו מקור נחמה והכוונה לעתים קרובות לאורך השליחות שלנו:  "לאנשים לא אכפת כמה את יודע עד שהם יודעים עד כמה אכפת לך."  ובמישור הרחב יותר – האחדות של העם היא מה שמוביל להגשמת התכלית.

אנו חיים בזמנים פלאיים – מעבר ליציאת מצרים, ומתן תורה, זכינו לצאת מהגלות ולחיות בשגשוג גדול בארץ אבותינו, ארץ ישראל.  דווקא בזמן שרבים  מאיתנו חוזרים הביתה לישראל, חשוב עוד יותר להנחיל את שני הערכים האלה: אחדות ותכלית.  כשעינינו נשואות לשני התמרורים הללו, הלוואי ונזכה לצעוד קדימה במסלול הגאולה, לעבר שיבת ציון המלאה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.

שבת שלום!

בית הספר "ישיבה קולג'" שנוסד ב-1953 היה בית הספר התורני הראשון בדרום אפריקה.  גם כיום, הוא בית הספר התורני הגדול ביותר באזור, ומונה יותר מ-800 תלמידים.  קמפוס המזרחי-ישיבה קולג' משמש אכסנייה לשמונה מניינים שונים בשבתות, ומהווה מרכז דתי לקהילה היהודית בדרום אפריקה.