פרשת ויחי: ברכת יעקב לשמעון ולוי

הרב דוד בסוק הוא שליח שטראוס-עמיאל המשרת כראש תחום חינוך בקהילה היהודית בטאלין, אסטוניה ולשעבר רב העיר וורוצלב בפולין.

בכל קבוצה או קהילה יש פער מסויים בין ההנהגה לבין הציבור, כך גם בין הרב לבני קהילתו. נדמה כי בשליחות בתפוצות לעיתים הפער גדול מאוד ועלול להביא לתחושת בדידות וחולשת הדעת. בעיקר בקהילות קטנות, בהן מרבית הקהילה רחוקה מחיי תורה ומצוות, הרב ומשפחתו מרגישים כי הם כמעט היחידים ששומרים על גחלת המסורת. אם ההורים לא אומרים זאת אז הילדים רומזים, "אנחנו המשוגעים". תחושות אלו יכולות גם לעורר תהיות כמו האם אנחנו לא קיצוניים מידי? אולי אנחנו לא מתאימים לכאן? בשביל מה אנחנו עושים את זה? ברגעים כאלה עומדת לנגד עיניי תשובתו המופלאה של הרש"ר הירש בפרשנותו על פרשת ויחי ובמסר השליחותי החשוב שבה.

באחריו ימיו אוסף יעקב את בניו ומברך אותם. כל אחד מהבנים מקבל ברכה מיוחדת ואישית "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מט, כח). אבל בין הברכות אנו מוצאים גם מילים קשות. חלק מהבנים קיבלו מאביהם מילים אשר נראות כקללות ואכן נחלקו הפרשנים בהבנת דברי יעקב לראובן שמעון ולוי. "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל." (שם, פס' ז) האם אלו דברי תוכחה, קללות ועונש או שבכל זאת בין המילים הקשות מסתרת ברכה?

לפי רבים מהפרשנים (אבן עזרא, רמב"'ן ספורנו ורשב"ם) אכן יעקב כועס על מעשיהם של בניו בשכם והוא מעניש אותם שלא יזכו לנחלה כמו שאר אחיהם. שבט לוי התפזר בין כל השבטים ב48 ערים ושבט שמעון קיבל נחלה בתוך נחלת יהודה ולא נחשב כשבט בפני עצמו. רש"י מסביר כי התפקיד של שבט שמעון בתור מורים הוא חלק מהעונש שלהם שעל ידי כך יפוצו בכל העם, וכך הלויים שהולכים משדה לשדה לאסוף את המעשרות.

חלק מהפרשנים ראו בפיזור הזה דווקא צד חיובי. אור החיים מסביר כי עצם הביקורת והתוכחה של יעקב לבניו היא ברכה, כי על ידי שיתקנו את מעשיהם יזכו לעתיד לבא לברכה. רבנו בחיי מסביר "מה שפזר אותם בכל ישראל הענין הזה לתועלת ישראל בהוראותיהם" כלומר העבודה של בני שמעון כמלמדי תינוקות היא ברכה ולא אמצעי לקללה וכך גם הנוכחות של ערי הלויים בכל אחד מהשבטים.

הכלי יקר מסביר באריכות עקרון חינוכי חשוב מאוד. מעשיהם של שמעון לוי היו שליליים וחמורים וראויים לגינוי של יעקב. אך גם לערכים שבשמם הם פעלו יש מקום בעולם. עזות הפנים וקשיות העורף שלהם כאשר הם ביחד ובריכוז גבוה הם מסוכנים ושליליים, אבל כאשר הם במינון נמוך יש בהם גם צד חיובי. לפעמים צריך את העזות הזו (למשל "הוי עז כנמר") ולעיתים קשיות העורף היא מה שמצילה אותנו ("ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא") ולכן צריך לקחת את התכונות האלו ולהפיץ אותם בכל ישראל. הפיזור הזה אם כן איננו עונש אלא תיקון. על פי פירוש זה יעקב אכן ברך את כל בניו. לפעמים הברכה היא על ידי שמראים לאדם את הדרך למלא את ייעודו בעולם ולבטא את הכוחות שלו בצורה בריאה ומיטיבה.

את המסר החינוכי הזה מפתח הרש"ר הירש לרעיון עוצמתי שמסביר את מהותה של השליחות ואת תפקידם של השליחים בכל דור ובכל מקום. הוא מסביר כי הקנאות היא מסוכנת כאשר היא כלי בידי האומה החזקה והמאוחדת, אך בגלות הסכנה היא אחרת, שם הקשיים מונעים התעלות רוחנית ועלולים להביא לאובדן הזהות היהודית. יהודי בגולה חייב מידה מסויימת של גאווה וקנאות כדי לשמור על הרגש הלאומי. "מן ההכרח לכך – "אחלקם ביעקב" צדקה וחסד עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, שחילק את שבטי שמעון ולוי להיות נפוצים בין כל השבטים האחרים במדינת ישראל, שכן היתה התוצאה הטבעית מזה, שאחרי התפוררות המדינה לרסיסים ואחרי גלות האומה גולה אחרי גולה, נמצאו תמיד בכל הגלויות מצאצאי שמעון ולוי, שטיפחו ועודדו את המוח ואת אומץ הלב, את ההתלהבות ואת הגאון היהודי, ופעלו על ידי כך שהרוח היהודי נשאר ער וחי וקיים גם אחרי שהמדינה עברה ובטלה מן העולם".

גם היום כאשר מדינת העם היהודי חיה ומתפתחת יהודי העולם זקוקים לרוח מעודדת ומחזקת, התלהבות והתמדה שיכולים להראות כמו שגעון אבל אנחנו יודעים כיצד הם משפיעים על הקהילה כולה. יעקב שולח את שמעון ולוי לכל ישראל, אלו הם המורים והרבנים שבכל קהילה וקהילה, שמושכים אותה כלפי מעלה.

שבת שלום!

הקהילה היהודית באסטוניה הוקמה בשנות ה-90 לאחר התפרקות ברית המועצות. הקהילה מונה כאלפיים חברי קהילה רובם דוברי רוסית. הקהילה מתמקדת בחינוך ותרבות יהודיים ובה מספר מוסדות מתפתחים – גן ילדים, בית ספר, תנועת נוער, מרכז קהילתי (JCC) ומרכז רווחה לקשישים וניצולי שואה. הקהילה באסטוניה עובדת בשיתוף פעולה עם הקהילות בלטביה וליטא ותומכת נלהבת של ישראל. משפחת בסוק מובילה את החינוך היהודי בקהילה בכל הגילים.