פרשת ויגש: תכונתו של מנהיג

רבנית אביטל ורב נתנאל קסוביץ הם שליחי שטראוס-עמיאל המשרתים כזוג הרבני הראשי של קניה וקהילות מזרח אפריקה

בפרשות האחרונות אנו נתקלים בכמה דמויות שהם מנהיגים, ראובן, יהודה ויוסף. לשלושתם יש אלמנטים של מנהיגים ובכורה, אך בסופו של דבר כשיעקב מברך את בניו בפרשת ויחי, הוא בוחר לתת ליהודה מלוכה תוך כדי שהוא בארמונו של יוסף, דבר תמוה ביותר.

השאלה הראשונה היא מדוע לא לתת לראובן, הבכור, תפקיד של מלוכה או הנהגה אחרת? יעקב מגדיר את ראובן כאדם אימפולסיבי – "פחז כמים". הוא עושה דברים ממקום של רגש, ולא חושב על ההשלכות של מעשיו, לדוגמה, בהתנהגותו עם בלהה – "כי עלית משכבי אביך". כשביקש לקחת את בנימין למצרים, הוא מנסה לשכנע את יעקב על-ידי טענה של "את שני בני תמית…" למה יעקב צריך לקבור שני נכדים כמחיר על אי-הבאת בנימין חזרה? לא ככה מתנהג מנהיג.

אם, נראה ברור מדוע לא נבחר ראובן, ונשארנו עם יהודה ויוסף. אז במה עדיף יהודה על יוסף?

את יוסף אנחנו מכירים בתור יוסף הצדיק, הילד שיעקב מקרב אותו בכל הזדמנות, מלמד אותו, מכין אותו להיות הממשיך שלו. כשיוסף נמכר למצרים ונמצא בבית פוטיפר ואינו נכשל עם אשתו, אנחנו רואים דמות חזקה, צדיקה, שעומדת מול כל האתגרים והפיתויים. קשה, ואפילו בלתי אפשרי, להידמות לכזו אישיות גדולה.

אך מי הוא יהודה? יהודה לא נולד מנהיג, לא חונך להיות מנהיג אך ללא ספק גדל לתוך זה.

מיד אחרי סיפור מכירת יוסף בפרשת וישב, התורה מספרת לנו שיהודה עוזב את המשפחה, יורד מאת אחיו, מתחתן ומביא לעולם שלשה בנים – ער, אונן ושלה. אחרי שה' הורג לו את ער ואונן, יהודה מבטיח לתמר כלתו את שלה בנו כשיגדל, אך בינתיים שתחזור לבית אביה. בהמשך התורה מספרת שיהודה עוזב שוב והולך לגוז את צאנו, ושמה הוא פוגש באישה "זונה" שהיא בעצם כלתו, תמר. כאן ממש רואים יאוש מצדו של יהודה, לוותר על הכל, לעזוב את 12 השבטים ולתת את זרעו לזנות, אין המשכיות בזה. תמר יודעת בדיוק מה היא עושה כשהיא מרמה את יהודה, אך היא צריכה יבום ויהודה ממאן לתת לה את שלה.

אחרי המעשה, יהודה משאיר לה פיקדון עד שישלם, אך היא נעלמת עם הפיקדון. לאחר כמה חודשים כשמגלים שתמר בהריון, יהודה מודיע היא זינתה וגוזר את דינה: "הוציאוה ותשרף!" תמר, מבלי לפגוע בו בפומבי, אומרת לו "הכר נא, למי החותמת…". ליהודה יש הזדמנות לשתוק, לאפשר לה להיות מוצאת להורג מבלי לפגוע בכבוד שלו בכלל, אך יהודה מגיב בתשובה קצרה ובלי תירוצים: "צדקה ממני". זה מראה כוחו של מנהיג אמיתי – מי שמסוגל להודות בטעויות שלו. בזכות זה יוצא מיהודה דוד המלך. דוד המלך בסיפור עם בת שבע רואה אותה, חומד אותה, לוקח אותה, ולבסוף מוציא את בעלה להורג כדי לכסות את המעשה. כשנתן הנביא מגיע אליו ומוסר לו את משל כבשת הרש ואומר לו "אתה האיש", דוד לא מנסה לתרץ שום דבר אלא עונה בשתי מילים, על אותו משקל של יהודה, "חטאתי לה' ". שאול המלך שטעה בחטא הרבה יותר קטן לכאורה מאבד את המלוכה מיד כיוון שלא יודע לקחת אחריות, אך לא כך דוד.

בסופו של דבר מה התורה ויעקב אבינו מלמדים אותנו על מנהיגות? דבר ראשון אנחנו צריכים את שני סוגי המנהיגים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כדי להגיע לגאולה השלמה. ודבר שני, מנהיג לא צריך להיות מושלם כיוסף, צדיק הדור. מותר לו לטעות, ויש בכך אפילו ערך, בתנאי שהוא לומד מהטעויות שלו. אבל מנהיג חייב לדעת להגיד "טעיתי," בלי תירוצים, פשוט "טעיתי."

דמיינו עולם שבו המנהיגים שלנו אומרים טעיתי ולא מתרצים או מאשימים. איזה עולם מדהים היינו יכולים לחיות בו היום!

שבת שלום

הקהילה היהודית בניירובי מגוונת מאוד ומורכבת מישראלים, אמריקאים, אירופאים וקניאתים. בטנזניה, הקהילה היא של אנוסים תימנים שברחו מתימן לפני כ-200 שנה. חברי הקהילות באוגנדה חיו כיהודים במשך כ-100 שנים עד לפני כעשור, עד שהרב ריסקין גייר אותם כהלכה.

יש עוד קהילות רבות ומגוונות כאן באפריקה וכל אחת מהן היא מיוחדת מאוד!