חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת ויקרא: באה מאהבה

פנינה עומר, מנכ”לית ארגון ‘יד לאישה’ – סיוע למסורבות גט ועגונות ע”ש מוניקה דניס גולדברג

Credit: Jared Bernsteinנדמה שספר ויקרא מצליח לאתגר את העולם היהודי באופן שאף אחד מחמשת החומשים לא עושה. הוא לא מספר סיפור, הוא מלא בפרטי פרטים ומספק חוויה מורכבת הכוללת תיאורים אזוטריים  רבים. הוא הספר שאיתו, למרבה הפלא, נהגו תינוקות של בית רבן להתחיל את לימוד התורה,  אם בשל המדרש על טהורים שבאים ללמוד מעשה טהורים, או בשל הא’ הקטנה שמלמדת אותנו ענוותו של משה רבנו.  כך או אחרת, הספר החשוב הזה קשה ללימוד וניכר שנעשה מאמץ עילאי, להניח אותו בקדמת הבמה. גם במשנה ובתלמוד הוקדש לנושא סדר שלם ועל פי הרמב”ם 142 מצוות מבין תרי”ג המצוות שבתורה, עוסקות בנושא הקורבנות.

סוף מעשה – סדר עבודת הקורבנות תופס מקום מרכזי בתודעה היהודית וכדאי אם כן להבין מה חוזקו.

ידוע כי עם חלוף עידן הקורבנות, העולם היהודי החליף את הקורבן בתפילה כדרך לעבודת ה’.

תפילה נקראת בעברית המקראית “לעתור”, “להיעתר” משמעו לקבל את התפילה. כך בבראשית כ”ה, כ”א : וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ ”   מעניין כי בשפה האוגרית, הפועל “עתר” משמעו להקריב או לשחוט.

מפתיע לגלות כי בניגוד לנהוג בעולם הפגאני העתיק, בו הקרבת קורבנות הייתה מלווה בטקסטים דתיים שהיו מעין דיבור ישיר אל האלים תוך כדי הטקס (תפילה? ) דווקא בעולם היהודי הקרבת הקורבן הייתה ברובה טכנית ולא לוותה בתפילה. רק טקס מרובה פעולות ודקויות שמנהלים הכהנים, המכונה  “סדר העבודה“.

“שוררת בו דממת קודש, המקדש המקראי הישראלי הוא מלכות הדממה” כך כותב  יחזקאל קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית . דממה.

בעניי הדממה היא עצם הסיפור בסדר העבודה.  היא מותירה לנו חלל לפלס בו את דרכנו.  עבודת הקורבנות היא כלי לכנס אותנו פנימה, דרך להתבוננות עצמית.  כל כך הרבה קורבנות קשורים למעשי האדם, קורבן תודה/ עולה/ אשם/ חטאת/ אפילו נזיר ויולדת . סדר העבודה מחייב אותנו לעצור ולהישיר מבט אל עצמנו.

בניגוד לעולם הפגאני בו הקורבנות נועדו לאלים ולכן מחייבים שיח עם האלים בתחינה שיתרצו, או שתפוס דעתם וכו’, הקורבן בעולם היהודי מוקרב אמנם לאל, אך נועד לאדם. הקב”ה לא מושפע מן הקורבנות, אנחנו אלה שמושפעים מהם, הקורבן עצמו הוא מתנה לקב”ה בניסיון אנושי שלנו להתקרב אל בורא העולם .  

גם המילה העברית קורבן נגזרת מן השורש קרב. קרי – להיות קרוב. האדם רוצה להתקרב, להיות קרוב ולצורך כך הוא “מקריב” משהו.

אם נתבונן רגע אל הקורבנות המצויים בספר בראשית, ניתן ללמוד מהם משהו על המהות שעומדת מאחורי הפולחן.

קין נותן “מפרי האדמה”, הבל  “מבכורות צאנו ומחלביהן”  קורבנו של קין נדחה.

למה נדחה?  כיוון שביטא תפיסה דתית מעוותת. קין התייחס לקב”ה כאל אדון שצריך בלית ברירה להפריש לו משהו ‘מפרי האדמה’ החוויה של קין הייתה שהקורבן גורע ממנו. אבל הקב”ה לא זקוק לקורבן שניתן במטרה “לצאת ידי חובה” ,הקב”ה לא זקוק לקורבן כלל! אם הטקס לא פועל את פעולתו על האדם, הוא חסר כל משמעות  ולכן הוא נדחה.

הבל שהקריב מבכורי צאנו וגם מחלביהן , הביע תפיסה רגשית עמוקה כלפי הקב”ה, תפיסה שביטאה הערכה והכרה עמוקה במציאות ה’ בעולם, הוא ניתן בחדווה, מתוך תודעה של שפע, הנותן הוא הוא הנשכר.

הקורבנות של קין והבל מלמדים אותנו  כי הפוזיציה ממנה ניתן הקורבן ולא  גודלו היא שקובעת האם יתקבל, כי היא משקפת מצב תודעתי, פנימי של נותן הקורבן .

הקורבן השני שנזכר בתורה הוא של נח המביא לאחר המבול קורבן עולה, כמעין זבח תודה על כך שהוא ומשפחתו ניצלו מן המבול . נח כנציג האנושות, למד את הלקח מסיפור המבול והקורבן שלו מתקבל.  הקורבן של נח מלמד אותנו הכרת הטוב .

סיפור הקורבן בעקדת יצחק מלמד אותנו שני שיעורים חשובים:  הראשון , ביטוי טוטאלי למסירות כלפי ה’. כאשר אברהם נענה לקריאה הבלתי נתפסת להקריב את בנו, הוא מפגין נאמנות אין קץ לריבון העולמים. השני , אולי חשוב ממנו, מצוי בקריאה המדהימה של הקב”ה לאברהם “אל תשלח ידך אל הנער”, המעבירה את המסר כי הקב”ה לא חפץ בקורבנות אדם, אלא רק באהבה הגדולה שלנו אליו.

הקורבן כך מלמד אותנו סיפור העקדה,  הוא רק ביטוי. ביטוי לאמונה ואהבה ומסירות והכרת הטוב. הקורבנות, הם רק דרך לקשור את הלב של עם ישראל לאלוהיו, אבל הקשר הזה הוא לב העניין.

עבודת הקורבנות מוליכה אותנו לעבודה שבלב ועבודה שבלב הרי זו תפילה!

הרב ד”ר יונתן זקס ז”ל מוסיף נדבך וטוען כי כאשר אנחנו מתבוננים בעבודת הקורבנות ומנסים להבין את פישרה, צריך להתבונן בה דרך הקונטקסט התרבותי וההשקפתי בו היא מתרחשת.

לכן כאשר אנחנו מנסים להבין את פשר המיקום המרכזי שתופסת עבודה הקורבנות בעולם היהודי, כדאי להבין את תפיסת האלוקות היהודית . יהודי מאמין שהקב”ה הוא בורא העולם והוא אדון הכל, אבל איזה אדון הוא? אדון של אהבה. הקב”ה עצמו מצווה אותנו לאהוב  “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך” .

אם בעולם הפגאני אדם מקריב קורבן מפחד , בעולם היהודי אדם מקריב קורבן מאהבה.

אנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה קשה שהקורבנות בה הם רבים. המציאות כפתה עלינו מחיר גבוה וקשה מנשוא .  לא בחרנו בהם, לא רצינו אותם, יכולנו לחשוב שמדובר בקורבנות של שנאה, כי מלחמה היא הרי דבר נורא כל כך ורווי אלימות ומכאוב, אך למעשה קורבנות המלחמה הזו, הם המחיר הנורא שאנחנו משלמים על האהבה הגדולה שלנו לעם ישראל, לארץ ישראל, לאלוהי ישראל, אלו קורבנות של אהבה.

האהבה הזו היא גם הסיבה שבגינה אנחנו מסוגלים להמשיך לחיות למרות המחירים האיומים ששילמנו ועודנו משלמים. קורבנות האהבה הזו יש להם משמעות, בכוחם להחזיק את החיים. כפי שאמר ויקטור פרנקל בצטטו את ניטשה “אדם שיש לו למה(  what for ( שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך”

למה ( what for ), בשביל מה ? בשביל עם ישראל וארץ ישראל, כי אנחנו ערבים זה לזה, כי יש לנו קב”ה, כי יש לנו עבר והווה ואנחנו נדאג שיהיה לנו עתיד ומעל הכל- כי יש בנו אהבה והיא תנצח .

לעילוי נשמתו של אחייני סר”ן ניתאי עמאר שיצא להגנת המולדת באהבה ובאמונה ונפל בקרב ביום שמחת תורה תשפ”ד .

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}