חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת בחוקותי: לחבק את הגורל

תמר אודרברג, עו”ד מארגון יד לאישה ע”ש מוניקה דניס גולדברג

%D7%AA%D7%9E%D7%A8 %D7%90%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A8%D7%92ימים מורכבים עוברים על עם ישראל בארצו. אנו קמים כל בוקר בשבעת החודשים האחרונים עם החרדה לקבלת הודעת ה”הותר לפרסום”, האזעקות הבלתי פוסקות מדרום ומצפון, והפצועים שמגיעים לבתי החולים. לפעמים אני מרגישה שאנחנו כולנו מחזיקים את הראש מעל המים, נאבקים לא לטבוע, מחפשים במה להיאחז כדי שישארו לנו כוחות להמשיך הלאה. במצב זה, אני מביטה לאחור. מאז שמחת תורה עברנו את חג החנוכה – בו ניצחנו מעטים מול רבים; עברנו את פורים – בו חגגנו את נס ההצלה מתוכניתו הזדונית של המן להשמיד את עמינו; חגגנו את חג הפסח – בו יצאנו לחירות לאחר 400 שנות עבדות. ציינו את יום השואה בו נרצחו 6 מיליון יהודים ובדרך נס מתוך עיי החרבות, זכינו בתקומת עם ישראל בארצו ואת יום הזיכרון בו לא שכחנו את המחיר היקר כל כך ששילמנו במהלך שנות עצמאות מדינת ישראל. “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.” כך אמר יגאל אלון, מי שהיה מפקד הפלמ”ח ולימים אלוף בצה”ל. אומר הרב זקס בשם ההיסטוריון הבריטי ג’ון ה’ פלאם כי אצל היהודים “העבר הוא יותר מאוסף של סיפורים”, הוא “חלק בלתי נפרד מהייעוד. טמונה בו פרשנות של העתיד שהיא ודאית יותר, מוחלטת יותר וכוללת יותר ממה שמציעה כל התנבאות מסוג אחר.”

יחד עם זה, המחשבות לא מרפות. למה נגזרה עלינו התופת הזאת? עיון בפרשת השבוע יכול לתת פרשנות מסויימת. תחילתה של פרשת בחוקותי מתארת מה יקרה במצב בו נלך בחוקי ה’, ואם לאו. בחלק המתאר את הקללות, קשה שלא לשים לב שהמילה “קרי” עם הביטוי “ללכת עימי קרי” חוזרת פעמים רבות בהטיות שונות:

וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּֽאתֵיכֶֽם: (פס’ כ”א)

וְאִ֨ם־בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּֽסְר֖וּ לִ֑י וַֽהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי: (פס’ כ”ג)

וְהָֽלַכְתִּ֧י אַף־אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּֽאתֵיכֶֽם: (פס’ כ”ד)

וְאִ֨ם־בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַֽהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי: (פס’ כ”ז)

וְהָֽלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּֽחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּֽאתֵיכֶֽם: (פס’ כ”ח)

וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲו‍ֹנָם֙ וְאֶת־עֲוֹ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי: (פס’ מ’)

אַף־אֲנִ֞י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵֽבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲו‍ֹנָֽם:

יש המפרשים את המילה “קרי” מלשון מרידה. אולם יש מפרשים, כגון הרמב”ם, המפרשים אותה מלשון מקרה. “אם תלכו עמי קרי” – הכוונה היא שאם תחיו את החיים כמקרה, או תפרשו את ההיסטוריה ככזו זה יהיה חטאכם ואף אני אלך עימכם קרי – ה’ ישאיר אותנו ליד המקרה. החיים שלנו אינם מקרה. יש לעמינו ייעוד וברית וחלילה לנו אם נשאיר את עצמינו ביד המקרה. מלמד אותנו הרב זקס כי להיות יהודי הוא להאמין שיש משמעות לחיינו הפרטיים ולהיסטוריה המשותפת שלנו. כולנו חלק מסיפור גדול ומשמעותי יותר.

הרב זקס נותן כדוגמא את אפליקציית וויז, מערכת הניווט השיתופית הישראלית שנרכשה בידי גוגל ב-2013. מערכת משוכללת שיודעת להגיד לנו איך להגיע ליעד. אבל דבר אחד היא לא יכולה לומר לנו וזה – מהו היעד. את היעד אנחנו צריכים להחליט בעצמנו. בלי תחושה של ייעוד ושל יעד, אנחנו אובדי דרך. אם איננו יודעים לאן אנחנו רוצים ללכת, לא נגיע למחוז חפצנו, לא משנה כמה מהר הטכנולוגיה תעזור לנו לנסוע. פרשת ‘בחוקותיי’ מדברת על עולם של ‘מקרה’ מול עולם של חוק ומשמעות, ומעמידה בפנינו בחירה גורלית: בין ראיית החיים כמקריים בלבד, כהתרחשות אקראית חסרת משמעות, לבין ראיית החיים כקריאה, כייעוד, כתפקיד”.

“ְכָֽשְׁל֧וּ אִֽישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם:”

הפרשה מתארת לנו מציאות מקוללת שבה אנחנו רצים ונופלים זה על זה, בלי אויב חיצוני ואז – “ולא תהיה לכם תקומה לפני אויבכם” – אז יגיע האויב האמיתי. מציאות שבצער רב נשמעת כה מוכרת ועכשווית. אבל רש”י, בפירושו לפסוק העצוב הזה, מזכיר פן נוסף –  “כל ישראל ערבים זה לזה”.  אם אחד יכול להחליש ולהפיל את השני, הוא גם יכול לחזק אותו. הרבי מלובביץ’ מסביר שרש”י הטמין לנו פה נחמה, בתוך הקללה הקשה: אנחנו קשורים וקרובים לא רק פיזית, אלא גם רוחנית. וממש כשם שאנחנו יכולים ליפול ביחד, אנחנו גם יכולים וצריכים לקום ביחד.

דוקא בימים הקשים שעוברים עלינו אסור לנו לאבד את הדרך. אל לנו לחשוב כי מדובר ב”מקרה”. אנו צריכים להיזכר מה יעדינו, מה ייעודינו ומה חלקינו בתוך הסיפור הגדול של העם הנפלא שנקרא עם ישראל. נחלשנו, הופלנו ועלינו עתה לקום יחד.

נקרא בפסוקי הפרשה: “ונתתי שלום בארץ”…”..ואולך אתכם קוממיות”. מלמד רש”י כי קוממיות זוהי – בקומה זקופה! יהי רצון שתתקיים בעמינו במהרה ברכת ה’ כי נחיה בארצנו יחד בשלום ונתנהל בקומה זקופה, בביטחון ובעוצמה.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}