חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת תרומה: שכינה ומשכן צריכים שותפים?

יונת למברגר, מנהלת אולפנת אור תורה אוריה ע”ש משפחת כץ

%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA %D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%92%D7%A8המבנה הכי חשוב שנבנה במהלך נדודיהם של בני ישראל במדבר הוא המשכן. עם שעבד את ה’ בכל מקום התכנס לתוך מבנה, אמנם נודד ועראי, אבל חלל המכיל את הקודש ואת עבודת ה’. המבנה הכי נוכח לא היה מתקיים לולא תרומות.

הפרשה פותחת ב:

שמות פרק כ”ה
א וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
ב
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי

גם התרומה וגם בניית המשכן הן לא פעולות התלויות ברצונו של האדם. לכאורה, אלו שתי פעולות התלויות ברצון האדם, אבל פעולות שאנו מצווים עליהן. זאת ממש התניה שבניית המשכן תלויה בתרומות. הרי לא מדובר בעם של נדבנים המהלך במדבר. מדובר בעם של נוודים, אבל כל אחד צריך לתרום. המשמעות היא שהמשכן נבנה בשותפות של כל העם. בין אם אדם ממעיט או מרבה בתרומתו, הוא חלק מהמשכן.

במדרש רבא שמות, פרשה לג, ח’, נאמר: “בשעה שאמר הקב”ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו: רבש”ע, יכולין הם ישראל לעשותו?, אמר לו הקב”ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו”.

לפי פירושים אלו ובוודאי לפי הפירוט הרב של פרוטוקול היצירה של כלי המשכן, יש כאן קריאה לשותפות של העם ביצירת המשכן. כלומר, המשכן הוא של כולם ללא הבדלי מעמדות.

 בפירוש אברבנאל: שמות כ”ה,י’, “המקום הא’ הוא מנדבת המשכן כי בעבור שהיה המשכן נעשה על תמונת העולם בכללו כמו שאמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו כמו שביארתי בראשונה לכן ציווה יתברך שיעשו המשכן מהדברים שירימו ויתנו בנדבה בתורת חפץ ורצון מוחלט לא בחיוב ולא בהכרח כי כן נברא העולם על צד הרצון והחפץ האלוהי בתורת חסד ונדב’ לא על צד החיוב כדברי הפלוסופים ולכן עשה מזה עיקר גדול בשעת המעשה כמו שיתבאר וכמאמר המשורר (תהילים פ”ט) עולם חסד יבנה”.

יש כאן אמירה חזקה מאוד שללא שותפות ממשית בבניית המשכן, למשכן אין ממשות. זוהי לא סתם שותפות. השותפות מושתתת על חסד ועל רצון לעזור. ללא רצון, אין עבודת ה’.

התרומה למשכן איננה סתם תרומה, אלא היא מתוארת בפסוקים כנדיבות לב, כלומר , חיבור עמוק של הלב , חיבור רוחני למה שמתרחש במשכן. הפעלים של הבאה, תרומה ונדיבות, חוזרים פעמים רבות בפרשה.

ההדגשה של הלב, מביאה לידי ביטוי את החיבור האמתי, לא תרומה של הכרח, אלא נטילת חלק אמתי והבנה שהמקדש הוא של בני אדם והקב”ה לא ישרה שכינתו, ללא החיבור האתי.

 הפסוק הבולט בפרשה  המבטא רעיון זה הוא כמובן:

שמות כ”ח,ח’ ” ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”

ספר הכוזרי (תרגום רבי יהודה אבן תיבון), חלק שלישי מאמר כ”ג, מוסבר כי שנים המה הגורמים המביאים, יחדיו, להשראת השכינה: האחד הוא מילוי פרטי מצוות הקב”ה לגבי בניית המשכן, והשני – “רחמנא לבא בעי” (=הקב”ה רוצה את הלב): כאן דרוש רצונם הטוב של עם ישראל בבניית המשכן ובהשראת השכינה בו. 

הכוזרי מדגיש כי הבחירה והרצון של עם ישראל להתנדב לבניית המשכן משמעותית  להשראת השכינה בקרב העם; בלי רצון זה לא תצלח המלאכה והמשכן יהיה ריק משכינה. אין משמעות לכלי המשכן והחומרים ממנו עשוי המשכן ללא הבחירה של האדם.

הרבי מקוצק הגדיר זאת כך: רבי מנחם מנדל מקוצק אמרו:
“איפה נמצא אלוקים? – במקום שנותנים לו להיכנס”. 

שאלה גדולה היא מה משמעות החיבור הזה? האם הוא חייב להיות חיבור מלא, או גם חוט דק יכול לחבר?

המלבי”ם (כ”ה,ח’) “וציווה וכן תעשו, שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה’, ומעון לשכינת עוזו… ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה’, עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת” . זוהי השראת השכינה.

פירוש המלב”ים מדגיש עד כמה חשובה קודם בנית המקדש בלב. המשימה היא להוריד את השכינה לארץ. ליצור דיאלוג מתמשך בין האדם לשכינה.

חיים עם חיים ערכיים ומוסריים, צדק חברתי, מתוך אמון הדדי ובאהבה, כשכל המעשים, יחברו בין האדם לשכינה. בעולם שבו האקלים טהור והאווירה הכללית היא בהשקפה כזו, מתאווה הקב”ה שתהיה לו דירה. זוהי גם שאלה חינוכית שמטרידה אותי לא פעם, האם צריך לדרוש חיבור מלא, או כולם שותפים בעודם בוחרים להיות שותפים.

בתפיסתי החינוכית , גם מי שחש חיבור לא שלם, אבל הוא בוחר להיות שייך, מקומו בתוך המשכן. לא רק שמקומו של מי שלא מחובר הוא בתוך המשכן, אלא אפשר לנסח זאת אחרת, המשכן מיועד, גם “ללא מחוברים”, אולי הוא אף זקוק להם בשביל שלמותו.

במלחמה האחרונה חווינו חיבורים עמוקים בין חיילים מדעות שונות שהמטרה המשותפת יצרה משכן אחד  בתוכם.

אולי יש כאן אמירה לחברה הישראלית, אותה אומרים החיילים הנלחמים כתף אל כתף, מכול חלקי החברה הישראלית. השכול מלמד אותנו שהוא נחלת כולם והיכולת שלנו לנצח במלחמה שנכפתה עלינו היא בשותפות הגורל, בנכונות לשים בצד את המחלוקות וברצון העז ואף בצוואת הנפלים שמשכן ומדינה מתקיימים על ידי תרומה שוויונית של כולם.

המציאות לימדה אותנו שעם שותפות ונדיבות לב אפשר לנצח, כי המשכן הוא גם חלק מהגורל המשותף שלנו. הרצון, הבחירה והשותפות מאפשרים השכנת שכינה.

תפילתנו היא ” המחזיר שכינתו לציון”.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}