פרשת כי תשא: המנהיג והעם – מקשה אחת

הרבנית בתיה ואוריאל זרצקי, בוגרי מכון שטראוס-עמיאל, אשר שימשו כרב ורבנית בקהילה היהודית בוורשה, כאשר הרב אוריאל שימש כסגן הרב הראשי לפולין

כאשר היינו בשליחות בוורשה, קיבלנו פניות רבות ושונות. האחת מהמיוחדות הייתה כאשר ישראלי השוהה בפולין ביקש שנעזור לו לתת גט לפרודתו הנמצאת בישראל. לא הבנו מדוע הוא פונה אלינו ולא לבית הדין בארץ. לאחר בירורים, הבנו שיש צורך בעזרה שלנו וברוך השם, לאחר מסע לא פשוט, נשלח גט על ידי שליח לאשתו בארץ.

מה תפקיד השליח בתפוצות?

לעזור ליהודים בכל צרכיהם. אם נרצה ללמוד על השליח האולטימטיבי, נוכל לעיין בדמותו של משה כפי שעולה מפרשתנו.

משה רבינו, הרועה הנאמן, לאחר זמן לא רב בתפקידו, מגיע לאחת ההתמודדויות הכי גדולות שלו בתפקיד – חטא העגל. ככלה שמזנה תחת החופה עם ישראל חוטא בעגל.

לאחר החטא, משה רבנו מחלה את פני ה' בבקשה לסליחה לעם ישראל.

הפסיקתא זוטרתא מגדירה את מסירות נפשו של משה והשכר לו זכה על כך לדורות עולם:

"מלמד שנתן נפשו על ישראל, לפיכך נקראו על שמו, ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים" (ישעיהו סג, יא).

אחד מהביטויים למסירות נפשו של משה היא אמירתו:

"וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ" (שמות לב, לב).

משה רבנו מתחנן לה' שיסלח לעמו. הוא מתנה זאת ואומר שאם לא יעשה כבקשתו – הוא ימחה מהספר.

על איזה ספר מדובר?

אפשרות ראשונה מובאת בגמרא בראש השנה (טז, ב). רב נחמן בר יצחק מסביר: "מספרך – זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת – זה ספרן של בינוניים". משה רבנו מוכן להמחק מספר החיים אם ה' לא יסלח לעם ישראל. הוא מוכן להקריב את חייו למען צאן מרעיתו, כפי שאומר בפירוש בפרשת בהעלותך: "וְאִם־כָּ֣כָה׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי" (במדבר יא, טו).

בפירוש הדר זקנים^[1] מתקשה לקבל הסבר זה ומביא הסבר מחודש לדברי משה: הוא כותב שעל פי טעמי המקרא יש להפריד בין המילים מחני נא ובין המילה מספרך. על המילה נא יש זקף קטן ועל המילה מספרך יש טפחא שמחברת אותה קדימה למילים אשר כתבת. ואלו דברי  משה – מחני נא, כוונתו, תעניש אותי בלבד ולא את כל ישראל. מספרך אשר כתבת, כלומר, מספרך אוכיח לך שאין להענישם שהרי הציווי בעשרת הדברות הוא "לא תעשה לך פסל" ולא נאמר "לא תעשו לכם" בלשון רבים.

אפשרות שניה מובאת ברש"י (לב, לב): "מספרך – מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי, שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים". משה מבקש מה' שיסלח לעם ישראל ואם לא, לא יזכר שמו בתורה. משה מבקש רחמים על צאנו ומתחנן שיסלח להם. ה' עונה למשה: מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי. אולם אנחנו מוצאים שמשה רבנו לא נזכר בפרשת תצוה משום "שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה" (מכות יא, א).

השפת אמת (שנת תרלז) מאיר באור נוסף את מסירותו של משה כלפי עם ישראל בתחינתו לה' לאחר חטאם בעגל. הוא מסביר זאת על פי המדרש הבא (שמות רבה מו, א):

וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות, אם מוחל אתה להם אף לי מחול שנאמר ועתה אם תשא חטאתם כן לחטאתי מחול, ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי אלא מחני נא מספרך אשר כתבת.

המדרש מחדש כאן שמשה רבנו לא שובר את הלוחות כי הוא כועס על חטאם של עם ישראל ומאוכזב מהם אלא הוא עושה זאת כדי שמעשה זה יעזור לו ללמד זכות על עם ישראל – משה רבנו מחליט על דעת עצמו לשבור את הלוחות, מעשה ידי אלוקים. זהו מעשה אמיץ אך קשה. ננסה לדמיין בעצמנו את הרב הראשי זורק את ספר התורה על הרצפה במעמד הקהל. לא יעלה על הדעת! מעשהו של משה קשה יותר ממעשה זה. גם משה זקוק לכפרה לאחר מעשהו. הוא מבקש מה' שימחול לו ולעם ישראל ביחד. הם באותה הסירה. ה' מציע למשה להשאיר אותו ולעשות ממנו גוי גדול – להפריד בינו לבין עם ישראל. משה עונה לה' – אני והם זה אחד. לא ניתן לנתק בינינו.

השפת אמת כותב שבמדרש תנחומא (פרשת עקב) נראה שיש סיבה אחרת לכך שמשה שבר את הלוחות.

הוא עשה זאת מכיוון שראה שהאותיות פרחו באוויר ולא נשארו בלוחות. הוא הבין זאת כסימן לביטול קדושת הלוחות.

אם כן, כיצד ניתן לומר שמשה שבר את הלוחות כדי לחטוא ביחד עם ישראל כפי שמובא במדרש לעיל?! מסביר השפת אמת שמשה רבנו הוא צדיק גמור ובאמת לא חטא ויכל להחזיק את התורה ולהמשיכה בעצמו ודרכו כפי שה' רצה לעשות ממנו גוי גדול, אלא שחיבר את עצמו לעם ישראל בכך ששבר הלוחות וחטא גם הוא. הוא עשה זאת כי עם ישראל היה חביב לפניו יותר מאשר הלוחות כי ידע שכנסת ישראל חביבה לפני ה' יותר מהכל. השפת אמת כותב שהתיקון של עם ישראל היה על ידי זה שמשה חיבר עצמו אליהם. עם ישראל חטא כאשר משה עלה אל ההר אל ה', אבל כאשר משה מחבר את עצמו אל עם ישראל זוהי ישות חדשה, עם ישראל בשלמותו, ועם ישראל בשלמותו, כאשר משה איתם, לא חטאו ובכך הם נתקנים וזוכים למחילה מאת ה'.

שנזכה גם אנו, כמשה רבנו, להיות שליחים נאמנים המוסרים את נפשם למען עם ישראל.

^[1] פירוש על התורה מלוקט מבעלי התוספות. לא ידוע מי המלקט. נדפס בליוורנו ת"ר (1840).

הקהילה היהודית בוורשה הינה יחודית. כ 800 חברי קהילה, חלקם צאצאי ניצולי שואה וחלקם זרע ישראל אשר התגיירו וחזרו למסורת ישראל סבא. הקהילה נמצאת בקשר גם עם ישראלים הגרים בוורשה. כמות היהודים בוורשה גדולה יותר וחלק מתפקיד השליחים הוא ליצור קשר עם כמה שיותר יהודים הגרים בעיר ולחברם למסורת ישראל.