על אור ועל חשך

על אור ועל חשך

הרב נחמיה קרקובר

רב אולפנת או”ת נוה חנה
ראש האולפנה (שנת תשע”ו)


‘וחשך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל…’

 במילים אלה בוחר המדרש להסביר את המילה חשך המופיעה בפסוקים הראשונים הבריאה. החשך הראשוני והבסיסי מסמל את הרעיון המונח במלכות יון, אתה ייפגש עם ישראל אחרי כמה אלפי שנים.

התיאור  של המדרש מתאים מאוד לאופי המפגש של עם ישראל עם יון ובאופן ספציפי לאופיו של חג החנוכה.

מלכות יוון כידוע, להבדיל משאר הגלויות עסקה בעיקר בכיבוש רוחני ותרבותי, בעוד הכיבוש הצבאי הכוחני היה רק אמצעי לשליטה התרבותית, הגזרות של מלכות יון, הקמת מרכזים הלניסטיים ועוד.

אם אנחנו מתארים את התורה כאר המנחה אותנו, הרי שהיוונים ניסו להחשיך את עיניהם של ישראל ולהסיט אותם מהדרך.

אבל מסתבר שהענין אינו פשוט כלל ועיקר, שהרי בהתבוננות מעמיקה יותר, התרבות היוונית איננה חשוכה, ההיפך הוא הנכון, הנאורות, ההשכלה, הקידמה, הטכנלוגיה, הפילוסופיה ועוד ועוד  הם הסמל המובהק של התרבות היוונית. כך שאפשר להגיד הרבה דברים רעים על היוונים אבל הם ממש לא חשוכים.

עובדה זו מלווה אותנו עד עצם היום הזה, שהרי המקלדת שעליה נכתב מאמר זה, המדיה שבה אתם קוראים אותו והנוסחאות שבאמצעותם המחשב שברשותכם פועל, מבוססים כולם על היסודות המדעיים והלוגיים שהניחו היוונים הקדמונים, כך שלא מדובר על חושך וגם מסתבר לא ממש נצחנו את החושך הזה באמצעות האור.

יתירה מזו, גם חז”ל זיהו את האור שבתרבות יון, וקבעו שספר תורה יכול להיות מתורגם רק לשפה היוונית, והם גם נסחו את האמירה ‘יפיפיותו של יפת באהלי שם’, ועוד ועוד ביטויים שמקרבים את התרבות היוונית ולא מרחיקים אותה.

אז חושך או אור?

כנראה שגם וגם, תרבות יוון יכולה להיות אור גדול ובאותה מידה חושך עצום, נסביר זאת באמצעות שניים מגדולי ישראל.

ה’שפת אמת’ בשנת תרל”ד הסביר שהיחס שלנו לתרבות יון היא כיחס שבין נס וטבע. השגרה היא הטבע, וזו השגרה ברוכה, אך היא גם שגרה עיוורת שעלולה להעלים בתוכה את ההשגחה של הקב”ה, את אפשרות התשובה וההתחדשות. לשם כך בא הנס, שמשמעותו הוא החידוש והתזכורת שהמציאות איננה מובנת מאליה, שהיא מושגחת ומונהגת כל העת ע”י הקב”ה, לכן בחנוכה אנחנו מציינים את הנס שגובר על הטבע השגרתי.

הרב קוק בפירושו עין אי”ה למסכת שבת, מציין את מערכת היחסים בין יוון לישראל במושגים של הווה ועתיד, ההווה הוא המציאות הנוכחית שבה אנחנו חיים ובה אנחנו פועלים. אך ישנו הבדל עמוק בין הווה הפועל מתוך ראיית פני העתיד לבין הווה העסוק רק בעצמו, ואיננו שואף ורוצה בעתיד אחד גבוה וטוב יותר.

יוון מייצגים את הטבע ואת ההווה, זהו מקום חשוב ביותר, זהו השדה שאנחנו חיים ופועלים בתוכו, אך יש סכנה שההווה והטבע יחשיכו, יאטמו ולא יובילו את האדם קדימה אלא רק לחזרה שוב ושוב במעגל אין סופי של חוסר תכלית. הנס והעתיד הם אלה שמאירים את ההווה והטבע ונותנים להם משמעות.

ואולי זו בדיוק דיוקם של חז”ל ‘יפיפיותו של יפת באהלי שם’, כאשר התרבות של היוונים בני יפת שוכנת באהלי שם, הרי שהיופי שלהם ניכר ובולט. אך ברגע שהם יוצאים מאהלי שם הם מאבדים את משמעותיים, נהיים חשוכים ואף מחשיכים את האחרים.

אז אור או חושך? כמו תמיד תלוי, אם הכלים זוכרים את מקומם ומתמלאים במשמעות הרי שהם מאירים אך אם הם נשארים ריקים הרי שהם חשוכים לחלוטין.

וכמו תמיד, הבחירה כיצד ובמה ליצוק תוכן לכלים הוא בידינו...

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast