The Place I Call Home

The Place I Call Home

Nomi Berman
A
ssociate Director, Maria and Joel Finkle Program, Midreshet Lindenbaum


 לצאת מארץ לחו”ל – לקראת אמא מהו?

We are going to look at how poskim throughout the ages have related to the dilemma of those torn between their obligations to their parents and to the mitzvah of yishuv Eretz Yisrael.

מדרש רבה בראשית פרשה לט פסקה ז

ויאמר ה’ אל אברם לך לך מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן א”ר יצחק אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו אמר ליה הקב”ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה וימת תרח בחרן ואח”כ ויאמר

What would this Midrash respond to someone who plans on Aliya without parents?

קידושין לא:

רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה …שבקה ואזל לארעא דישראל שמע דקא אזלה אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי’ מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ א”ל אסור לקראת אמא מהו א”ל איני יודע פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום אתא לקמיה דרבי אלעזר א”ל חס ושלום דלמא מירתח רתח א”ל מאי אמר לך אמר ליה המקום יחזירך לשלום אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי

What is R’ Asi’s dilemma?

What is the general guiding principle in navigating conflicts between honoring parents and other mitzvot?

בבא מציעא לב.

תנו רבנן מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה’ כולכם חייבין  בכבודי טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את ה’ מהונך הלכך לציית ליה קא משמע לן דלא לשמע ליה

How do Rashi and the Maharsh”a differ in their understanding of
R’ Yochanan’s final answer to R’ Asi?

רש”י שם
אני ה’ – אף על פי שאמרתי לך ירא את אביך אני אדון לשניכם, ואם אמר לך אביך עבור על דברי לחלל שבת אל תשמע לו

רש”י קידושין לא:
נתרצית לצאת – סבור היה שדעתו לחזור למקומו לבבל:
יחזירך לשלום – עד מקומך

מהרש”א חידושי אגדות מסכת קידושין דף לא עמוד ב

נתרצית לצאת המקום כו’ פרש”י סבור היה שדעתו לחזור למקומו כו’ עכ”ל והוא דחוק דמשמע דהדר אתא לשאול לקראת אמו קאמר גם נדחק לפרש יחזירך לשלום עד מקומך ולולי פירושו נראה דלקראת אמו ולחזור לא”י קאמר ואפ”ה קא”ל ר’ יוחנן איני יודע דאפשר דגם משום כבוד אם אסור לצאת מא”י לח”ל ומשום דמצות כבוד אם היה חביב עליה דרב אסי הדר אתי לפני ר”י להתיר לו ספיקו וא”ל ר”י נתרצית לצאת משום כבוד אם המקום יחזירך לכאן לא”י וק”ל:

1)

עלייה לארץ ישראל בניגוד לרצון הורים

What is the case discussed by the Mabit (below)?  What is his response?

What is the basis for his response?  Can you think of any objections to his response (textual or other)?

שו”ת מבי”ט חלק א סימן קלט

Rav Moshe ben Yoseif of Trani, Salonika, 1505 – Tzfat, 1560

שאלה ילמדנו רבינו: ראובן שנדר שאם יהיה לו כך וכך שידור בצפ*ת תוב”ב ועתה נתקיים הדבר ואביו ואמו אינם מניחים אותו ללכת לדור שם …

תשובה חייב לקיים נדרו ואינו חייב לחוש לצוואת אביו ואמו שאמרו לו שלא ילך כדילפינן פ”ק דיבמות דאם אמר לו אביו ואמו הטמא או אל תחזיר לא ישמע דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כלכם חייבים בכבודי כדכתיב בסיפיה דקרא אני ה’ והכא נמי הוא ואביו חייבים לדור בארץ ישראל ואין לו עונש על שאינו מקיים מצות כיבוד אב ואם שגם הם יכולים לעלות עמו ויתקיימו ב’ מצות ישיבת א”י וכיבוד אב ואם

What is the case discussed by the Tashbetz (below)?  What is his response?

What is the basis for his response?  Can you think of any objections to his response (textual or other)?

שו”ת תשב”ץ חלק ג סימן רפח

Rav Shimon ben Tzemach Duran (b. Spain 1361)

…ואין מותר לצאת מארץ ישראל לחו”ל אלא ללמוד תורה אם אינו מוציא /מוצא/ בא”י מי שילמדנו או מפני כבוד אב ואם.

Is there any way to reconcile the Mabit and the Tashbetz?
How does the Tzitz Eliezer (below) reconcile the Mabit and the Tashbetz?

שו”ת ציץ אליעזר חלק יד סימן עב

  1. Eliezer Waldenberg, 1915-2006, Jerusalem

ויש רק מקום לחלק ולומר שהמבי”ט מדבר מחיוב לשמוע, וע”ז סובר דליכא חיוב, והתשב”ץ מדבר מהיתר לצאת וע”ז סובר שיש היתר, אבל גם הוא יודה שחיוב ליכא דעכ”פ שקולים המה המצוות, וכן דהמבי”ט מדבר כשההורים יכולים ג”כ לעלות, ואילו התשב”ץ מדבר כשלא יכולים מאיזה סיבה

ספר פנים יפות עה”ת ר”פ לך לך

Rav Pinchas HaLevi Horowitz (Chortkiv 1731 – Frankfort, 1805)

במדרש לך לך, לך אני פוטר מכיבוד אב ואם, נראה פירושו, דאם אביו בחו”ל אין מצות עלייה /עליית/ הבן בא”י דוחה מצות כיבוד אביו, ודוקא לך אני פוטר משום דתרח אינו עושה מעשה עמך, אבל לאחר אין מצות עליית א”י דוחה מצות כיבוד, דהוא אמינא דהואיל דעליית א”י מצוה רבה היא כמ”ש כל הדר בחו”ל כמו שאין לו אלוה ועוד שאחז”ל בריש יבמות יכול אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת”ל איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבים בכבודי, וה”נ כיון שכולם מצוים על עליית א”י, לכך אמר ואין אני פוטר לאחר וכו’, מ”מ אם היה דירתם בא”י ואביו הלך לדור בחו”ל אין הבן מחויב לעבור בקום ועשה לילך מא”י לחו”ל, וקצת ראיה שהרי נענשו מחלון וכליון בני אבימלך /אלימלך/ על שיצאו מא”י לחו”ל והלכו עמו מפני כבוד אביהם אע”כ שלא היה להם לילך עמו מא”י לחו”ל:

Does the Panim Yafot agree with the Mabit?  With the Tashbetz?

What is the basis for his response?  Can you think of any objections to his response (textual or other)?

2)

עלייה לארץ ישראל בניגוד לרצון הורים

According to the Tzitz Eliezer, what does the Panim Yafot add to the discussion?

שו”ת ציץ אליעזר חלק יד סימן עב

הרי לנו שפתי הגאון בעל פנים יפות ז”ל ברור מללו, דס”ל דאין לו לאדם להניח מצות כיבוד אביו הנמצא בחו”ל ולנסוע לארץ ישראל, ושונה כאן משאר מצות התורה, והתורה גלתה לפי מדרשם ז”ל במה שכתבה אצל אברהם אבינו בזה שכתוב בלשון לך לך לומר דרק לך אני מתיר לבטל מצות כיבוד אב, מפני שאינו עושה מעשה עמך, אבל לאחרים אין אני מתיר ואין מצות עליית א”י דוחה מצות כיבוד, ומפורש יוצא דס”ל להגאון בעל הפלאה ז”ל דלא כהמבי”ט ז”ל, ומהרחבת דבריו בזה בפרטי ההלכה הזאת משמע שלא כתבה לשם דרש בעלמא בביאור דברי המדרש בלבד, אלא כתב את דבריו כפי שנראה לו להלכה בזה.

ולכאורה ס”ל לבעל הפלאה ז”ל גם דלא כהתשב”ץ, דהתשב”ץ הא מתיר אפילו לצאת מא”י לחו”ל משום כיבוד או”א, ואילו הפנים יפות הא כותב שאם היה דירתו בא”י אין הבן מחויב לעבור בקום ועשה לילך מא”י לחו”ל, ולא רק שאינו מחויב אלא איסור ג”כ איכא על כך דהא מביא ראי’ ממחלון וכליון, ושם הא נענשו על יציאתם אף על פי שהלכו עם אביהם משום מצות כיבוד אב

With whom does the Beit Yehuda agree?  On what basis?

שו”ת בית יהודה חלק יורה דעה סימן נד

Rabbi Yehuda Ayash (Livorno,Algeria,1746)

מיהו איכא למידק בהא דאיתא ספ”ק דמגילה א”ר יצחק בר שמואל בר מרתא גדול ת”ת מכיבוד אב ואם שכל אותם שנים שהיה יעקב אביו בבית שם ועבר לא נענש ע”כ וק’ טובא דמאי רבותיה דת”ת הא אפילו כל המצות נמי גדולים הם מכיבוד אב ואם דאם יאמר לו אביו לבטל אפי’ מצוה דרבנן לא ישמע לו ות”ת הוי מצוה שאינ’ יכולה להתקיים ע”י אחרים דכל א’ וא’ חייב בת”ת והיה איפשר לומ’ דבעלמא דאמרינן דאינו שומע לאביו לבטל מצוה היינו אם בעשי’ אותה מצוה לא יתבטל מכבוד אביו אלא לשעה ולאח”כ חוז’ ועוסק במצות הכיבוד כמנהגו אבל בהך גוונא דיעקב דמפקיע מעצמו מצות הכיבוד הרבה ימים כגון אותן י”ד שנים שנטמן כולי האי לא מיפטר מהכיבוד אי לאו דת”ת גדול

What factor does the Tzitz Eliezer add to the discussion?

שו”ת ציץ אליעזר חלק יד סימן עב

ועוד נראה דיש לחלק ולומר דאין ללמוד בנוגע למצות ישיבת א”י מכל המצוות שלמדים מקרא דואת שבתותי תשמורו שא”צ לשמוע להם, כי הנה מצינו ברמב”ם בפ”ה מה’ מלכים ה”ז שפוסק שמותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, וכן בה’ י”ב שם פוסק בלשון: שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע”ז, ומשמע מזה דס”ל דזה שאמרו דכל הדר בחו”ל כאילו אין לו אלוה, דנאמר זאת רק על מי שהיה דר בא”י ויצא משם לחו”ל אבל לא על מי שדר מלכתחילה בחו”ל, והכי ראיתי בשו”ת מהרי”ט צהלון סי’ פ”ה שמבאר שכוונת הרמב”ם בזה להפך בזכות הדרים בחו”ל, דלא ניחא ליה למרייהו דנימא שכל הדרים בחו”ל כמי שאין לו אלוה, לכך כתב שכוונת הגמ’ דלא בעי למימר אם דר מעולם בחו”ל שגם ע”ז נאמר אל ידור בחו”ל, שא”כ מה תהא על ישראל ועל רבנן קדישי הדרים בחו”ל, אלא ודאי מאי דקאמר אל ידור ר”ל שלא יצא לדור בחו”ל וכו’ והשתא ניחא שלא מצינו שום פוסק שאוסר לדור בחו”ל אלא דוקא לצאת לחו”ל אסור, אבל אם מעולם היו דרים אבותיו בחו”ל אינו אסור עיין שם, ויוצא לפי”ז שמשונה מצוה זו של ישיבת א”י מכל שאר המצות, דבכל המצות אם אינו מקיימם עבירה בידו, ואילו כאן כשיושב אדם בחו”ל אין עבירה בידו, ורק אם עולה לא”י מקיים עי”כ מצוה. +למ”ש בפנים בסי’ ע”ב דמצות ישוב א”י איננה חיובית להדר בחו”ל וכו’, מצאתי לאחר מיכן שגם הגאון הגר”ש סלאנט ז”ל מי שהיה רבה הראשון של ירושלים ת”ו כתב ג”כ לבאר בכזאת במחברת הלבנון ח’ טבת תרכ”ד דישיבת א”י אינה מצוה חיובית, ואפילו לדעת הרמב”ן ז”ל וסייעתו שסוברים שזה נחשב למצות עשה של וירשתם אותה וישבתם בה מ”מ מודים דאינה מצוה חיובית כמו שארי מצות

 

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast