זמנו ושפתו של סדר פסח בתפוצות

הרב אליהו בירנבוים
ראש מכון ברן-עמיאל ומכון שטראוס-עמיאל

ימי הפסח, מצוות החג ומנהגי הקהילות השונות, מעלים שאלות רבות בקהילות ישראל בתפוצות בכדי לנסות לשמור על אופיו של חג ועל ההלכה גם יחד. מבין השאלות הנפוצות בקהילות רבות בעולם היהודי סביב ליל הסדר, בולטות בעיקר 2 שאלות. השאלה הראשונה עוסקת בזמנו ועתו של סדר פסח והשאלה השנייה עוסקת בתוכנו ומהותו של הסדר. שאלת מועד תחילתו של הסדר, עולה באופן מעשי בעיקר בקהילות אירופה אשר בגלל תקופת השנה והפעלת שעון קיץ, שקיעת החמה וצאת הכוכבים הם בשעה מאוחרת. ברוב ארצות אירופה, צאת הכוכבים יהיה השנה בין השעה 21.15 לשעה 21.30, שעות שילדים וזקנים רגילים בדרך כלל לנום את שנתם. אם אכן, יש צורך להתחיל את הסדר החל משעה זו, הרי שהדבר יוצר קושי אמיתי, הן למבוגרים וזקנים והן למשפחות וילדים אשר לא יכולים להמתין להתחיל את הסדר כל כך מאוחר  ובעיקר שהדבר יכול לגרום שאנשים לא יבואו לסדר או שיגיעו עייפים וללא כוחות להיות קשובים ולקיים את מצוות הסדר.

בקהילות שונות בעולם, קיימים בתי אבות יהודיים וזקני הקהילה, לא יכולים להמתין ולקדש בשעות מאוחרות שכן הם רגילים לאכול ארוחת ערב מידי יום בשעות מוקדמות. כוחם לא עומד להם בשעות אלו ועולה השאלה האם ניתן להקדים את ליל הסדר לצאת הכוכבים? מתי אפשר לקדש בליל הסדר? האם ניתן להקדים את הסדר כפי שמוסיפים מחול אל הקודש בערב שבת ולקבל את חג הפסח יותר מוקדם או שמא יש להתחיל את הסדר רק אחרי צאת הכוכבים? האם אפשר למצוא התאמה בין השעה ההלכתית לשעה הביולוגית של גוף האדם? האם יש פתרון אחר כדי לתאם בין שעת הסדר לשעה המתאימה לזקנים ולילדים קטנים?

חשוב לציין שליל סדר זו הזדמנות מיוחדת במינה להעצים את הזהות היהודית ואת השייכות להיסטוריה היהודית ולעם ישראל. לא במקרה, הסקרים מלמדים על כך שיותר יהודים בתפוצות חוגגים את ליל הסדר בביתם מאשר אלו שבאים לבית הכנסת ביום כיפור אפילו בשעת הנעילה. מכל אירועי השנה היהודית, מתייחד ליל הסדר בכך שהוא משלב בתוכו את כל הנוכחים בו – מבוגרים, ילדים, גברים, נשים, מקומיים, אורחים. כולם משתתפים בסדר באופן פעיל וככזה משמש ליל הסדר כמודל הטוב ביותר לצמיחה אישית וקהילתית, תחילתו של הסדר בשעה מאוחרת יכול לפגוע במטרה נעלה זו.

המשנה בראש פרק עשירי ממסכת פסחים קובעת: “ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך”, ובתוספתא (פסחים, פ”ב הלכה כ”ב): “החזרת והמצה והפסח לילי יום טוב הראשון חובה ושאר ימים רשות… מאימתי אוכלן משתחשך”. מתוך המשנה נראה שבאופן עקרוני אין לקדש ולהתחיל את הסדר מבעוד יום כלומר לפני צאת הכוכבים וחשכה.

כך אנו למדים גם מתשובתו של בעל תרומת הדשן ר’ ישראל איסרלין (מהרא”י – 1390 – 1460) אשר נשאל על הקדמת סדר פסח לפני צאת הכוכבים: “בערב פסח, כשיוצאים מבית הכנסת בערבית עדיין יום הוא, שרי לקדש על הכוס ולהתחיל הסדר מבעוד יום או לאו?”, והשיב: “יראה דלא שרי למיעבד הכי…. (נראה שאסור לעשות כך)  דאין מצות מצה ומרור אלא בלילה ממש וא”כ… כוס של קידוש שהוא אחד מד’ כוסות גם אכילת שאר ירקות ויתר שינוי דעבדינא כדי שישאלו התינוקות, וכ”ש האגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעת שראוי לאכול מצה ומרור וכו'” (ח”א סימן קלז). בתשובתו, אם כן, טוען תרומת הדשן, שכשם שיש לאכול מצה משתחשך כך גם כוס של קידוש, שהיא הכוס הראשונה מארבע הכוסות, וכן אמירת ההגדה ויתר הלכות ליל הסדר כל אלו, כלשונו בסוף דבריו, “צריכין שיהא לילה ממש”.

דבריו של תרומת הדשן נתקבלו להלכה בדברי רבי יוסף קארו ובשולחן ערוך: “יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך; ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו, אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך”. (סימן תעב סעיף א). לכאורה כולם מסכימים להלכה זו ואף דואגים להתחיל את הסדר בזמנו מפאת הדאגה לתינוקות.

ככל הנראה יש רק דעה אחת בהלכה העומדת מנגד לעמדה זו ואלו הם דבריו של  החתם סופר: “נלע”ד דלאכילה דוקא קפדינן עד שתחשך אבל מ”מ יכול לקדש משתשקע החמה כמו בכל שבת ויו”ט, ויאריך בספורי ההגדה עד שתחשך ואז יאכל”.(בחידושיו על מסכת פסחים צט ע”ב). לפי דבריו, ניתן להקדים את הקידוש ואת לימוד האגדה ובכך “לחסוך זמן” ולאכול רק אחרי חשיכה כדברי המשנה.  אלא, שרוב הפוסקים כתבו שאין לסמוך על היתר זה למעשה ויש לקדש רק אחרי צאת הכוכבים כדי לקיים מצות ארבע כוסות עם כוס היין הראשונה של הקידוש.

בעל “מנורת המאור” (רבי יצחק אבוהב , ראשית המאה ה15) טוען גם הוא שאין להקדים את הקידוש ואת הסדר בליל חג הפסח אבל מאידך הוא מציע, להקדים את התפילה, כדי להתחיל את הסדר ברגע הראשון האפשרי ובכך לדאוג לשלומם וחינוכם של הילדים: “וימהר להתפלל, כדי שיאכל מיד כשתחשך, ובשביל שלא ישנו התינוקות, מפני שהתינוקות צריכין וחייבין בסדר ליל הפסח, כדי שיראו שנוי וישאלו. דתנן ערבי פסחים, סמוך לחשכה, לא יאכל אדם עד שתחשך וכו’. ואע”פ שבשאר שבתות וימים טובים יכול להוסיף מחול על הקדש, בפסח אינו רשאי, שאין זמן אכילת מצה של מצוה אלא בלילה, שנא’ בערב תאכלו מצות”. וא”כ הוא רשאי להקדים אולם לא יותר מדי מפני שאת הסדר חייב לעשות בלילה ולא ביום”. (הלכות חג המצות פ”ב ).

לפי דברי הפוסקים המוזכרים, אין דרך לקדש ולהתחיל את מצוות הסדר בשעה יותר מוקדמת ואם כן, מה יעלה בגורלם של הילדים? כיצד הם יוכלו להיות חלק מליל הסדר? מה יעשו הזקנים המבקשים לשמור את מסורת ישראל סבא אבל גם לאכול בשעה סבירה?

ברצוני להציע פתרון מעשי לבעיה הלכתית. לעיתים לשאלה הלכתית יש תשובה הלכתית ולעיתים ניתן לפתור בעיה הלכתית על ידי פתרון מעשי וטכני. במקרה דנן, הריני מציע להבחין בין הסדר כאירוע משפחתי וחינוכי לבין הסדר שבו מקיימים את מצוות היום. בעבר, הצעתי לרבנים וקהילות לפתור את בעיית תחילת הסדר בשעה כה מאוחרת על ידי הקדמת אותם חלקים מהסדר שהם חווייתיים וחשובים אבל שהם לא חלק ממצות החג והסדר. עורך הסדר, יכול לפתוח את הסדר, בדברי ברכה לבאים, בדברי הסבר על משמעות הסדר, בלימוד מקורות על פסח, בשירי פסח כגון “מה נשתנה” ו”דיינו” ואפילו בשירים המופיעים לאחר נרצה כגון “חג גדיא” ו”אחד אלוקינו”. בשלב זה של הסדר, אפשר לעסוק בחידונים למבוגרים ולילדים, הצגות משפחתיות לכבוד חג הפסח, משחקים הקשורים לחג ומעוררים את הילדים, חלוקת מתנות וסבב דרשות בין המשתתפים על האגדה. כך, אפשר להתחיל את הסדר עם תוכן ומשמעות מבעוד יום ולהשאיר את המצוות הצריכות להיעשות לאחר צאת הכוכבים לסוף הסדר. בשעה המתאימה אפשר לקדש ולעבור במהירות לקידוש, כרפס, יחץ. לאחר מכן לעבור למגיד מקוצר וזריז של  הא לחמא עניה, מה נשתנה, עבדים היינו, ארמי אובד אבי, רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, הלל ונטילת ידיים, מצה, מרור, כורך וסעודה החג.

שאלה נוספת שעולה פעמים רבות בקהילות בחו”ל, בהן רוב היהודים לא דוברי עברית היא האם מותר לקרוא את ההגדה בשפת המקום ולתרגם את המגיד מעברית לשפה המקובלת במדינה או שמא יש לשמור על השפה המקורית של האגדה. כיצד מקיימים את “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח” האם די בקריאת האגדה בעברית ללא הבנה או יש צורך בסיפור המובן לליבו של האדם?

אלא שהפעם התשובה לשאלה זו היא פשוטה יותר ומופיעה בפירוש בדברי הרמ”א בשולחן ערוך: “הגה: ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר”י מלונדרי קרא כל ההגדה בלשון לע”ז, כדי שיבינו הנשים והקטנים”. (כל בו ומהרי”ל). (או”ח תע”ג, ו). הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל, כתב בנושא זה: “חייב כל אחד לדעת פירוש פשוט בהגדה מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ולתרגם לבני ביתו שיבינו” (אורח משפט, ס’ קכ”ח ס”ק ל”ד).

כאשר אנו עוסקים בסיפור יציאת מצרים, יש היגיון רב באמירת הסיפור או קריאתו מההגדה בשפה שאדם יבין. מטרת סיפור יציאת מצרים היא לא רק סיפור של התחרשות היסטורית, אלא סיפור מכונן תודעה ולא קריאת קוף בלבד ללא הבנה ולכן נראה לי שבמקרה זה, המצווה המובחרת של סיפור יציאת מצרים תלויה גם בהבנה והזדהות ובקריאה בשפת המקום. נדמה שגם ההיסטוריה של הספר העברי ושל ההגדות פסח אשר הודפסו בכל השפות, לאדינו, אנגלית, אידיש, ערבית, איטלקית ועוד לאורך הדורות, מוכיחה שקהילות ויהודים בחרו בקריאת ההגדה בשפת המקום כדי שהדברים יהו מובנים לקורא וקרובים לליבם.